הצעירים מוחים, יש ביניהם זכאים ויש ביניהם חזירים, לדעתי חלק ניכר הם חזירים. די במינוח "דרישות" על-מנת להבין שההנהגה שלהם חזירית. ציבור דמוקרטי לא "דורש", לציבור דמוקרטי יש (או אמורות להיות) מטרות, המיתרגמות לציפיות, או לחלומות (I HAVE A DREAM) – כי בכל דמוקרטיה יש עוד ציבורים, עם מטרות אחרות, והשלטון אמון לאזן בין כולם. בדמוקרטיה השלטון לא מקבל דרישות, אלא מקשיב לציפיות, מאזן ומתאמץ להקטין את הפער. ומי שמנסה להכתיב "דרישות", הוא דמוקטטור, מתנהג בצורה חזירית.
אלו אוכלוסיות נכון לקדם?
את מעמד הביניים (שאני נמנה עליו מתחת לממוצע ואף מתחת לחציון) לא צריך לקדם. מעמד הביניים הוא הרוב, הוא קובע את גורלו בבחירות, וזאת למעט אם הוא חזירי, מבקש הכל לעצמו תוך נישול המעמד הנמוך מכבשת הרש, ואז המעמד הנמוך הופך להיות רוב - דינמיקה אשר מתרחשת אל מול עינינו, ושום הפגנה חולפת עם הרוח לא תשנה את הדינמיקה הזו.
תפקידנו (כגוף השולט בקלפי – מעמד הביניים) למנף את ההפגנות על-מנת לקדם כלכלית/חברתית שתי אוכלוסיות:
- את האוכלוסיה החלשה, אשר בהיעדר קידום חברתי/כלכלי היא מתקדמת פוליטית, דבר שהוא בניגוד לאינטרסים של הרוב הנוכחי, מעמד הביניים.
- את האוכלוסיות הצעירות (העובדות כעת שעות נוספות ברחובות, וראויות לשכר לעמלן) אשר כדאי וחשוב להשקיע בהן תוך שהחברה קוצרת רווח לטווח קצר ורווח לטווח ארוך (ובמונחים "מקצועיים": ROI – RETURN OF INVESTMENT). ואם ניתן לשלב בין השניים – מה טוב.
1) תשלום שכר לחיילי צה"ל – לפחות שכר עובדי קבלן – שכר מינימום
אנו שומעים שוב ושוב על ניצול עובדי הקבלן. ומה עם חיילי צה"ל בשירות החובה? ומה עם משרתי השירות הלאומי? האם אותם איננו מנצלים? הם עובדי הקבלן האמיתיים, הם פרי הניצול הקפיטליסטי של הסוציאליזם בתחפושת מימי בן-גוריון ועד היום, והתשלום להם יהיה מושתת גם עם עקרונות סופר-סוציאליים המשלבים גם תמורה לאגרה, וגם הגדלת התמיכה למשפחות על-פי מספר הילדים במשפחה, כלומר על-פי ההוצאה הצפויה במעבר של הילד מהסביבה המגוננת בבית לסביבה עצמאית.
חייל או משרת בשירות לאומי אחר ייצא מהשירות עם צידה לדרך אשר תפתח לו את השער, ותיתן שכר לעמלו הרב – באופן שיקל עליו את מימון הלימודים, המגורים, הרכב וכיו"ב.
2) הרחבה משמעותית של פרויקט פר"ח
לסטודנטים אין הרבה כסף, אך יש להם זמן, הם ודאי יכולים לפנות זמן. אך זמנם לא בידם, מערכת השעות "לוכדת" אותם לשעות קשוחות ביום. מנגד, השכבות החלשות אומנם זקוקות גם לכסף, אך לא רק לכסף, או אולי בעיקר לא לכסף, השכבות החלשות זקוקות לזמן, ללא אילוץ מדויק של זמן. בדיוק מתאים לסטודנטים. החלשים זקוקים ליד מכוונת, לחברה, לתמיכה – תמיכה של סטודנטים צעירים, אשר יסייעו רגשית, יקלו על בדידותם, ישלבו אותם בחברה הבריאה, יכוונו את החלשים לאותם ערוצי תמיכה קיימים שהם לא מגיעים אליהם מחוסר ידע, יקרבו את הנזקקים לאותם מוסדות אשר מתפקידם לעזור.
ואם כיום פרויקט פר"ח נותן הטבה של מחצית שכר הלימוד, בתמורה לכמה שעות בשבוע, יוכל הסטודנט להשקיע עוד כמה שעות בקשישים, בחולים, בעניים, בילדים טעוני טיפוח, ויפתור את בעיית המגורים שלו, יפתור את בעיית הניידות שלו, כי המגורים והניידות עולים כסף, אך הטיפול בשכבות החלשות שווה זהב.