מאה שערים רועדת. קרב איתנים פרץ בין "אתרא קדישא", החבורה הלוחמת הרודפת כל קבלן עפר או ארכיאולוג המעז לנקוש באדמת הקודש ועלול למצוא קבר שפחה כנענית או שלד לוחם צלבני קדמון, לבין "האגודה למניעת חילולי קברים" שעושה בעצם אותו דבר, אבל בעיקר מעצבנת את הקונקורנציה מ"אתרא קדישא". ולפני שאתם מזלזלים בריב האגודות הללו, זיכרו ש
הרבה עבודות הטרדה מעורבות כאן, שסופן בדמי הסכמה ותשלום עבור פינוי עצמות, ובקיצור, לא רק שהמצווה חשובה, אלא שגם העסק גדול.
ולאור התחרות קם הגאב"ד (גאון אב בית דין) של "העדה החרדית", הגרי"ט (הגאון רב יצחק טוביה) וייס, ועימו רבנים חשובים מהשכונה ובכללם הרב מאיר סאלאווייציק והרב מענדל אטיק ועוד רבנים שוודאי אינכם מכירים שמותיהם (וגם לא תצליחו לאיית אותם), ופרסמו כרוז המודיע שרק "אתרא קדישא" היא היא המוסמכת לעסוק בהצלת עצמות ושרידי מתים ולכן יש לעזור ולסייע לה, ורק לה.
והנה קם מולו הראב"ד (ראש בית דין) לכל מקהלות (קהילות) האשכנזים, הרב משה שטרנבוך, וחתם על מכתב המודיע למקהלותיו שרק "האגודה למניעת חילולי קברים" היא היא הגוף המוסמך לשמור ולהציל ולקבור את עצמות הקדמונים. ועימו חתמו על הכרוז הזה גם רבנים חשובים כמו הרב עזריאל אויערבך והרב נתן קופשיץ והרב יהודא סימן ועוד שמות של ידוענים המוכרים לכל תושבי הגטו על כל מאה שעריו. והפשקווילים נתלים זה מול זה, גאב"ד נגד ראב"ד, וברחוב ניצים זה בזה אברכים שומרי עצמות עם אברכים גונזי סחוסים, וצדיקים טומני חוליות עם חסידים קוברי צלעות, או להפך.
וכל תושבי ירושלים עומדים נבוכים ומבולבלים מול מלחמת הדיאדוכים הזו, ואינם יודעים בידי מי להפקיד עכשיו את מצוות שמירת עצמותיהם אחרי 120 או 1200 שנים, והמבוכה רבה, שהרי חייב אדם להבטיח את עתיד עצמותיו.
ואתה עומד ותוהה מה עבר לו במוחו של שדר הרדיו עדי טלמור שלא זו בלבד שבחר להתאבד, מה שהיה מזכה אותו בכל השמחה והששון המובטחים לנקברים בחלקה שמעבר לגדר, אלא שעוד ציווה שישרפו את עצמותיו ויפזרו אפרו בשווייץ, מה שמנע תעסוקה להרבה דורות של שתי האגודות ממאה שערים, שבשעה שאינן רודפות קבלנים ובתי חולים שקמו על קברי כנענים אשקלונים, הן רודפות זו את זו בחוצות ירושלים, כאילו אין בחוץ ארכיאולוגים ציוניסטיים מחללי קברים לתענוג המשוטטים חופשי ומקוש תאוותם בידם.