אשים את נפשי בכפי ואומר את מה שאסור על-פי "התקינות הפוליטית": מותן של הנפשות היקרות במתקפת הטרור והרקטות הוא תוצאה ישירה מסילוק צה"ל וגירוש ה
מתנחלים מתוך הרצועה (שם מכובס: 'ההינתקות').
יש קשר סיבתי ברור בין היעלמות הנוכחות הישראלית מן הרצועה להשתלטות הכוחנית של החמאס עליה ולהפיכתה למדינת הטרור היחידה כרגע בעולם, טורה-בורה ב'. אילו גוש קטיף היה עדיין במקומו, גלעד שליט לא היה נחטף, "
עופרת יצוקה" לא הייתה מתרחשת וגם החיזבליזציה של הלחימה הטרוריסטית, כפי שניתחו מומחים את שיטת הלחימה של החוליות האחרונות, לא הייתה אפשרית. שיתוקם של הדרום והנגב היה בבחינת תופעה בלתי נתפסת, כל עוד סגרו צה"ל והמתנחלים את ה"תוחמת הצפונית" שמצפון לעזה ואת פרוזדור נצרים שמדרום לעיר, ובעיקר כל עוד החזיקו מתנחלים בגוש קטיף וצה'ל בציר פילדלפי, אלה ה"אצבעות" שתוכננו מראש להיתקע לתוך המאסה העזתית הנפיצה ולבודדה.
הנוכחות האזרחית חייבה את הנוכחות הצבאית, וגם להפך: הצבא נזקק לאוכלוסיה המקומית היהודית להישען עליה. הסימביוזה ברצועה הייתה מלאה.
נכון, גם בימי פריחתו של הגוש נפלו פצ'מרים, אבל לא היה יכול להיות מצב שמן הרצועה יאיימו עלינו 10000 טילים, וקטיושות יפגעו בקריית גת ובבאר שבע ויאיימו על ת"א. כדי לצבור ארסנל ולפתח יכולות כאלה, תחילה היו צריכים היהודים להתנדב ללכת.
אגב, קטיושות. גם כאן פועלת "משטרת המחשבה". האם הערבים יודעים, מדוע רקטה שהם יורים על אשקלון, היהודים קוראים לה "גראד", בעוד אשר אותו הטיל כשהוא נורה על קריית שמונה, ואפילו חדרה, נקרא בפיהם "קטיושה"? לטובת היהודים שגם הם אינם יודעים, נגלה כאן את הסוד: על שום נאום מפורסם של רבין, בו שם ללעג את מתנגדי אוסלו שניבאו "עוד יפלו קטיושות על אשקלון". מאז, מעולם לא נפלה קטיושה על אשקלון, רק - "גראד", וגם לא תיפול...
וגם זאת: לו ישבו עדיין היהודים ברצועה, מחבלי עזה לא היו יכולים לחלום להישפך לתוך סיני ולתקוף משם את אילת.
ולכן, אילו גוש קטיף היה קיים היום, הנרצחים האחרונים היו בחיים. מותר לקרוא להם (על משקל כ-1,500 "קורבנות השלום" של אוסלו): קורבנות-ההינתקות, ועוד יותר נכון: 'קורבנות הגירוש'.
תאמרו: כל זה "חכמה שלאחר המעשה"? ולא היא. גוש קטיף תוכנן מראש לצרכים ביטחוניים בלבד, כלומר, בדיוק לשם מניעת אסון כזה. לא גוש אמונים יזם וביצע את ההתיישבות ברצועה, כ"א הוגי דעות צבאיים ובראשם
יצחק רבין ז"ל ו
אריאל שרון. בגוש קטיף אין מקומות קדושים, הוא היה ביטחון נטו. את היאחזות הנח"ל נצרים הקימו עם גרעין של "חרות" ואח"כ של השומר הצעיר שלא החזיקו מעמד, וכשחיפשו הגנרלים עתודה אנושית אחרת למיזם הביטחוני שלהם, לא מצאו איש זולת החלוצים הדתיים-לאומיים מן הזן הידוע. הללו, על-פי דרכם וכישוריהם, צרפו לביטחון עוד שני יסודות: את חום אהבתם לארץ ישראל ואת כישרונותיהם, שהפכו חולות-בראשית למכרה זהב חקלאי.
מה ראו רבין ושרון כשהקדימו רפואה למכה? את האיוולת וחוסר האחריות שבתליית עתידנו כאן בכל שלום, הסדר, ערובה או הבטחה שיחליפו את הנוכחות הפיסית שלנו, עמוק בתוך מוקדי הדגירה של השנאה והרצחנות . רבין הכריז עד יומו האחרון שההתיישבות ברצועה היא חלק מן "הגושים" שמהם אין נסוגים.
אם כן, היכן היו כל הרביניסטים כאשר עלה הכורת על הרצועה? חדוות הנסיגה וייצר הגירוש גברו על הגיונם הקר! הם, וכל אלה שידם הייתה בגירוש - מן השוטר והחייל האחרון ועד לפוליטיקאי הראשון - חייבים היום בהרכנת ראש ובחרטה עמוקה.
בעלי המצפון שביניהם, אולי כבר אינם ישנים בלילות.