מכונית הסקודה השכורה שלנו מטפסת לאיטה באינסוף פיתולים למעלה ההר המתנשא מעל עיירת הנופש ולדסהוט, שבדרום היער השחור. הדרך טובלת ביערות עבותים, עם צבע ירוק עז עד כאב, והיא נמתחת ונמתחת, כאילו אין לה סוף.
יעדנו הוא סן-בלאזיין - שמורת טבע אגדית, המרוחקת בסך-הכל 40 ק"מ מעיירת הנופש שלנו, אבל שהדרך אליה וזרועה כולה חתחתים. בשל אלפי הפיתולים שבה היא משתרכת על פני שעה תמימה. שני כיווני הנסיעה, הלוך וחזור על כביש צר ללא עקיפה, מצטמצמים על דרך סלולה בחלקה האחד ודרך חולית בחלקה השני. כביש הערבה, לעומת הכביש המצומק הזה, הוא בחזקת אוטוסטרדה מורחבת, וגם עבור נהג מנוסה, כמונו, הוא מהווה מקור-סכנה.
כדי לקדם רפואה למכה אנחנו צופרים לאורך כל הדרך, מייחלים בכל לב שהצופר המתריע לא יבגוד ולא ישתנק חלילה. נהגי המכוניות, המשתרכים אחרינו בשיירה ארוכה, מתגלים, להפתעתנו, במלוא-סבלנותם, נוכח זחילת 20 הקמ"ש שאנחנו מצליחים, מרוב פחד, לפתח. אחרי ככלות הכל מדובר במכונית שכורה של תיירים, ולא בגרמנים שידם קלה על ההגה ושמעזים להתקדם במהירות של 70-60 קמ"ש.
לגוף ולנפש
אחרי שעה תמימה אנחנו מצליחים לגמוע את 40 הק"מ שלנו ומגיעים אל היעד ממש הרוסים. סן-בלאזיין מתגלה לעינינו כשמורת-טבע במלוא הדרה, על נופיה המשכרים, הטובלים כולם בירוק ובכחול עמוק. במרומי ההר משתרע פארק ענק, גדוש כולו בעצים, שיחים ופרחים מרהיבים, כשמסביבם אגמים ויובלים. לרשות המבקרים בפארק עומדים זוגות-אופניים וסוסי-רכיבה המפלסים את דרכם במשעולים סביב העיירה כולה.
אבל סן-בלאזיין אינה רק שמורת-טבע אגדית. היא גם עיירת-מרפא לשמה תודות לאוויר הצח המנשב בה בכל ימות השנה. מרפאות מיוחדות עומדות לרשות חולים הסובלים מדרכי הנשימה, ואלה נוהרים אליה בהמוניהם מכל קצות היבשת. מעיינות-מרפא, עם מים טרמאליים, בטמפרטורות הנעות בין 32 ל-37 מעלות-צלסיוס וגז-ראדון המחולל נפלאות, משמשים חולים כבריאים ומעניקים להם, על-פי מקורות רפואיים, מזור והצלה לגוף ולנפש.
איתרע מזלנו, והיום, יום שישי, מתקיים בסן-בלאזיין השוק הגסטרונומי השבועי המסורתי. מוצגים בו כל מעדני השווארצוולד הקולינריים: החל בעוגת היער השחור וכלה בגלידת הספגטי שנולדה בו אף היא. בשעות אחר-הצהריים מנעימה במרכז העיירה תזמורת מקומית את זמנם של הנופשים ומשמיעה להם נעימות-לכת. עם שקיעת החמה נערכים בבתי המלון ערבי פולקלור ונשפי-ריקודים, והשמחה רבה.