הצתה בכרמל, הסטה והסתה

אז איפכא מסתברא מחייב שאם היה מחדל מבצעי, הוא היה רק עניין של זמן, כי רשימת המחדלים הללו אינה מבצעית כלל וכלל. זו רשימה שכל כולה רובצת לפתחה של ממשלת ישראל, לפתחם של שריה לרוב, וסגני שריה לרוב, ולפתחם של חברי הכנסת של הקואליציה (וגם אלה האחראים על ועדת הכלכלה למשל, שזה לגמרי במקרה ידידנו ח"כ כרמל שאמה הכהן), וגם לפתחה של האופוזיציה, שכשלה במילוי תפקידה ולא הייתה ממשלת צללים ראויה ולא הצביעה מבעוד מועד על הדרוש תיקון. אז כמדגם, כדי לבסס את העובדות, מתברר שחיפוש במנוע החיפוש של כנסת ישראל, זה המורץ על הפרוטוקולים של ועדות הכנסת מצביע על כך ש: המילה "גבול" הוזכרה לאחרונה ביום 15/11/2010, בוועדה לקידום מעמד האישה, במסגרת דיון על זכויותיהן של שוטרות המועברות ממשטרת ישראל לרשות האוכלוסין וההגירה. המילה "גדר" בהקשר של הגבול עם מצרים הוזכרה לאחרונה ביום 26/01/2010, במסגרת דיוני הוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים (פרוטוקול מומלץ במיוחד, עצוב במיוחד לקריאה). ואפשר היה להמשיך, אבל העיקרון ברור.

במניין עשר העובדות שלעיל, ראינו כי אם היה כשל מבצעי, ואין עוד ספק שהיה כזה והאלוף הודה בכך בעצמו (ובמקום בו עומדים בעלי תשובה, אין עומדים צדיקים גמורים). ומלבד הכשל המבצעי, היו עוד כשלים שנלוו אליו. חיסול ממוקד של קשרי החוץ של ישראל עם כל המדינות הלא-אהודות אבל החשובות לו אסטרטגית, הוא כשל חמור שבעתיים מן הכשל המבצעי. המחדל של בניית קשרי החוץ ותחזוקם, ובמיוחד עם מצרים וטורקיה, הזמנת שגרירים והשפלתם בכיסא נמוך וכיוצא באלה מיני שיטות מבית המדרש של דיפלומטיה של מסכי ברזל; כל אלה ועוד, תרמו במישרין ולא בעקיפין לאובדן ולשכול. הממשלה אינה נושאת באחריות לאיסלאמיזציה של המזה"ת, ובוודאי שלא לנפילתם של רודנים המוחלפים בידי גנרלים שכל כוחם מצוי בנדן החרב, אולם הממשלה אחראית למחדל המדיני שהביא לניתוק ישראל מזירות דיפלומטיות קריטיות לתיחזוק הלגיטימציה הישראלית. בנוסף על כל אלה, יש גם מחדלים הקשורים יותר בח"כ כרמל שאמה הכהן, למשל בהקשר של ועדת הכלכלה והשבר החברתי אל מול ברוני הון-שלטון המחלצים מכאן הון בדרכם אל מעבר לים, או המחדל של מימון הגדר לאורך גבול מצרים. בתוך כל אלה, בחר ח"כ כרמל שאמה-הכהן להתמקד במחדל המבצעי, משום שכל התשיעייה שקדמה למחדל הזה מצביעה על מי?

עובדות הן, יותר מכל, מצב מוגמר ולא תהליך בהתהוות. ועובדות, לצערנו כולנו, מעולם לא היו הצד החזק של זרועות המודיעין שלנו לדורותיהן, וכמעט שאין מחדל ביטחוני שלא היה בו מרכיב מודיעיני, מרכיב פוליטי , מרכיב דיפלומטי, ועוד כהנה וכהנה מיני רכיבים של אשם ישיר ואשם תורם, וברוב המקרים גם היה פופוליזם זול ושימוש ציני בשכול. מכאן נולדה אסכולה שלמה של מודיעין, הידועה בשם הצופן "איפכא מסתברא", על פיה שומה על גופי המודיעין לבחון את ה"עובדות" ולבנות תרחישים שאינם באים בגדר ההיגיון והסבירות האינטואיטיביים, ולו רק על-מנת שניתן יהא לשלול אותם על יסוד "עובדות" שיתגלו תוך מאמצי ההפרכה. ולא זאת בלבד, אלא שהיה לנו ראש ארגון מסוים שהרחיק עד כדי יצירת שינוי אסטרטגי מלא, שהוליד ברבות הימים את שיטת "סיכול ממוקד" שאנו כה נשענים עליה כיום, והיא שיטה שכל כולה מבוססת על ניהול סיכונים על דרך של מניעתם, במקום ניהול סיכונים בהתהוות.

התוספת לשם "הכהן", מחייבת עיון קצר במקורות. במדרש בתורת כהנים (פרשת קדושים) נאמר "ולפני עיוור לא תיתן מכשול". הכשלת הביטחון באמצעות כל כך הרבה מחדלים כלכליים, פוליטיים, מדיניים ומוסריים, כאשר היא מלווה בטפילת האשם על קצין העושה לילות כימים למען בטחוננו, היא חטא על פשע. ולסיום, הצתת אש חינם על-מנת להסיח דעת הציבור ולהטות משפט (ולא כל שכן משפט-שדה חפוז ללא עובדות, לקצין לובש מדים שאינו יכול להשיב הגנה), היא מעשה שלא ייעשה. אז הנה המשפט מחדש: מי שבקיא בפרטי העובדות ערב חדירת החוליה מסיני וההחלטה לפתוח את הכביש והאזור, מבין שהיה פה מחדל ברמת הפיקוד שמישהו חייב לקחת אחריות אמיתית עליו ולא רק במילים.

זה היה אמור להיגמר בהפתעת החוליה וחיסולה ולא בהפתעת צה"ל ורצח 8 ישראלים.

ראשית, כחוקר, נניח את העובדות, לא את ה"עובדות" הידועות למתי מעט (אם בכלל), אלא העובדות הידועות לנו די הצורך כדי לבנות מהן תרחיש אפשרי: 1. אין גדר לאורך מאות ק"מ והעזתים כבר מזמן שמו עין על הגיזרה הזו; 2. אין ביטחון בסיני מאז נפילת מובראק; 3. אין יחסים עם מצרים, וסיני היא קרקע פורייה לצמיחת תאי טרור; 4. אין למצרים אינטרס לשמור על היחסים עם ישראל כדי שיוכלו למנות את החונטה כממשלה; 5. אין יחסים עם טורקיה, וארדואן עדיין מתעקש על מרמרות למיניהן והתנצלויות ישראליות; 6. אין יחסים עם הפלשתינים, והם הולכים לקראת מדינה כי לא השארנו להם שום ברירה; 7. אין סיכוי שאסד ישב בשקט ויחכה למפלתו, לכן הוא יעשה הכל כדי להסיט את הזרקורים; 8. אין חמאס בדמשק משום שהאירנים כועסים עליהם וחתכו להם את המימון; 9. אין ביטחון מלא במודיעין (ומעולם לא היה); 10. יש אלוף פיקוד שעושה כל שלאל ידו במסגרת כל מה ש"אין". לו היו מציגים את סט העובדות הזה בפני כל מי שמופקד על ביטחון, ניתן היה לחלץ ממנו בקלות רבה מאוד אמירה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים, ממנה עולה כי סט עובדות כזה מכיל כל כך הרבה תרחישים אפשריים, שקצרה היריעה מלמנות אותם, ושמרחץ דמים של אזרחים הוא רק עניין של זמן.

ח"כ כרמל שאמה-הכהן שירת את צה"ל באגף המודיעין והוא משמש כממלא-מקום בוועדת הכנסת לענייני חוץ וביטחון. את הדיון האחרון (מאז האירוע בגבול הדרום) קיימה הוועדה ביום 21 לאוגוסט, וישיבת הוועדה לא הייתה ישיבה מן המניין, אלא ביקור בעיריות אשדוד, קריית מלאכי ואשקלון. אם נחשף ח"כ כרמל שאמה הכהן ל"עובדות" כדבריו, הרי שלא היה זה במסגרת דיוני הוועדה בה הוא משמש כממלא-מקום.

זה התחיל אתמול בצהריים, כאשר חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן פצח בעוד פרק במשחק החדש החביב עליו: פוסטים בפייסבוק. הפוסט המדובר רומז (חלילה לא נוקב במפורש בשום שם של אלוף פיקוד דרום או משהו כזה), ומסתפק בשלב זה ברמיזה:

• מי שבקיא בפרטי העובדות ערב חדירת החוליה מסיני וההחלטה לפתוח את הכביש והאזור, מבין שהיה פה מחדל ברמת הפיקוד שמישהו חייב לקחת אחריות אמיתית עליו ולא רק במילים.
  זה היה אמור להיגמר בהפתעת החוליה וחיסולה ולא בהפתעת צהל ורצח 8 ישראלים.

ייאמר לזכותו של שאמה-הכהן, שהוא סומך על ההיגיון הבריא של הציבור ועל היכולת האינטואיטיבית של הציבור לקשר בין הרמז לנרמז, בבחינת "די לחכימא ברמיזא". אז מה יש בצמד המשפטים התמים הזה? ראשית, דעו לכם ציבור יקר, אתם לא בקיאים בעובדות, אבל אני כבר יודע מה קרה שם. אני לא זקוק לשום ועדת חקירה או חלילה לאיש מקצוע, אני כבר ביררתי את העובדות, ולמרות שאני לא יכול לחלוק איתכם כלום בשלב זה, ולא משום שאני לא סומך עליכם אלא משום שזה עניין ביטחוני רגיש, אז אני אסתפק רק בלומר לכם שאם הייתם יודעים את העובדות (כמוני), הייתם מבינים... מה הייתם מבינים? הייתם מבינים שהיה כאן "מחדל ברמת הפיקוד". לא ברמה ניהולית, גם לא ברמה פוליטית, ובוודאי שלא ברמה מדינית. "ברמת הפיקוד". ואז-אז הייתם מסיקים (כמוני), ש"מישהו" (כמובן "מישהו" שקשור ל"פיקוד" כלומר זה מסתיים ברמה צבאית ומבצעית, ורשימת ה"מישואים" לא מתארכת נגיד לדרג מדיני שאחראי על הדרג הצבאי, או אל יו"ר ועדת הכלכלה למשל), אבל "מישהו" אמור לקחת אחריות ולא רק במילים. ולמה הכוונה "לא רק במילים"? את זה משאיר הח"כ כרמל שאמה-הכהן לנו, שהרי כאמור הוא סומך עלינו שנבין לבד, לא הכל צריך ללעוס בשבילנו. אבל בשביל אלה שכן צריך ללעוס עבורם את ה"עובדות", ממשיך הח"כ, פורט על מיתרי הכאב של השכול, ומבאר:

• "זה היה אמור להיגמר בהפתעת החוליה ובחיסולה, ולא ברצח של 8 ישראלים"

אני, כאדם שלא צריך ללעוס עבורו את העובדות, מסיק מזה שמישהו ממש לא אחראי, מופקד היום "ברמת הפיקוד" על הגיזרה הרגישה הזו, ומאחר שהמישהו הזה לא "לוקח אחריות אמיתית עליו ולא רק במילים", אנחנו כאזרחים ממש מסכנים את בטחון המדינה כשאנחנו נותנים לדבר הזה להימשך. עד כאן בשלב זה בעניין ההצתה של האש המזיקה, ההסטה של הדיון הציבורי אל מחוזות ה"עובדות", וההסתה לעבר האשמה של הדרג הפיקודי.