מכל האוכלוסיות המוחלשות והסובלות במדינה, אין כמעט אוכלוסיה מושתקת יותר ומנודה יותר מזו של האבות הגרושים. זוהי אוכלוסיה שאנשים מסוימים, ובמיוחד נשים מסוימות מפיקות הנאה מיוחדת מהשנאה אליה ומההסתה נגדה. הנה כמה מילים ששמעתי בימים אלו מאדם שביקר במאהל האבות. הדברים מדברים בעד עצמם!
"אני עצמי אינני אב, ואיני גרוש. למעשה, מעודי לא הייתי נשוי, אבל המצוקה הקשה של האנשים האלו נוגעת לליבי, כפי שהיא נוגעת בימים אלו ליותר ויותר אנשים שיודעים לראות מעבר להסתה הקפיטליסטית".
"במאהל האבות, ראיתי גבר שניתק קשר זוגי משום שלא הייתה לו אפשרות כלכלית גם לראות את ילדיו וגם לנסוע אל בת זוגו שגרה בצד האחר של גוש דן. במאהל האבות, ראיתי אבא בן יותר מ-40, העובד במקצוע חופשי מכובד, שחזר לגור אצל אימא, לא כדי שתכבס לו, אלא כי לא היה לו כסף לשלם שכר דירה. אחר פלש לאוטובוס ישן, והוא גר שם. היה שם מי שהמצוקה והרעב גרמו לו לאבד את שיניו, והיה גם איש הייטק שאיבד את עבודתו, וישן תקופה ארוכה ברחובות, בשק שינה מרופט שתרם לו חבר. וכשהגיע החורף הוא התחנן שהמשטרה תעצור אותו. באבו כביר לפחות מקבלים שלוש ארוחות, ויש לך סוג של קורת גג".
מה שראה המספר אינו מקרה. הוא מייצג מציאות קשה ונוראה. הערכות מדברות על מאתיים עד שלוש-מאות גברים גרושים שמתאבדים בשנה בגלל המצוקה הכלכלית, הנפשית והמשפחתית, כמו גם בגלל ההכתמה הפלילית הכמעט אוטומטית שלהם.
והמצוקה הזאת היא מכוונת ושיטתית. החוק בישראל מתייחס לאב הגרוש כאילו הוא פושע. החוק בישראל קובע שהאבא הוא הורה מסוג ז'. כמעט כל הגברים הם נורמטיביים, אבל פתאום, במקרה של גירושין, איכשהו יוצא שהאב תמיד מוצג כאלים וכפושע. הנתונים מדברים על הפללה או ניסיון להפללה ב-90% ממקרי הגירושין.
כשאבא רוצה לראות את ילדיו, הוא צריך לקבל אישור מבית המשפט ומעובדות סוציאליות. כשהוא מבקש טיפה יותר מהשלוש שעות פעמיים בשבוע, אומרים לו שיותר מזה יפריע לו לעבוד ולשלם מזונות. וגם המזונות מחולקים בצורה אנטי שוויונית - במקום ששני ההורים יתחלקו בהתאם ליכולתם, בישראל ורק בישראל (!) החלוקה נעשית בשיטה דתית חשוכה: הכל מוטל על האב, אפילו אם הוא מובטל. האימא לא צריכה להשתתף. אפילו אם היא מנכ"ל, אפילו אם הוא מובטל הישן ברחובות.
ועוד כמה מילים ששמעתי במאהל: "צריך לזכור שהאבות האלו הם אנשים נורמטיביים. מה שקורה להם יכול לקרות גם לך הקורא, אם אתה נשוי, או לבן שלך, הקורא, אם יש לך ילדים בנים, או לאחיך, או לבן דודך. זה יכול, וזה קורה לכולם! אל תגיד לי זה לא יקרה. אל תגיד לי זה לא נוגע".
לאבות שמפגינים במאהל יש ארבע דרישות ברורות של צדק חברתי. דרישות פשוטות ולא קשות בכלל: א) ביטול ההעברה האוטומטית של ילדים לאימא, אפילו אם היא לא כשירה. ב) חלוקת הנטל הכלכלי בין ההורים על-פי יכולתם, ולא על-פי מינם. ג) הזכות לנכות את תשלומי המזונות ממס הכנסה. ד) סנקציות כנגד מגישי תלונות-שווא.
בארה"ב, באירופה ובכל ארץ מודרנית, זה הסטנדרט. ואם שר האוצר ושר המשפטים ירצו, ואם ביבי יזכור סוף-סוף שגם הוא אבא גרוש, ואם הממשלה תפסיק סוף-סוף להיות מנותקת מהעם, גם האבות שלנו יזכו סוף-סוף לצדק חברתי.