בעולם היהלומים מקובל ללחוץ יד ולומר מזל וברכה. בעולם הפיננסי מקובל להחזיר הלוואה וגם אם יש קשיים, אזי מקובל "לפרוס", אך את תשלומי הריבית חובה לשלם - זו השפה המקובלת בגילדה זו. כל חריגה מכללי השולחן מעוררת תגובות נזעמות ובצדק, שכן משנים את כללי ההתנהגות המקובלים, דבר אשר גורם לחוסר שקט ולאי-יציבות.
האם אנו הציבור צריכים לעמוד מנגד? או שגם לנו יש "מילה או דיבור"? שהרי בסופו של דבר מדובר בכסף שלנו ובחסכונות שלנו. האם נראה לכם שיצחק תשובה ימהר להיפרד ממניות הגז אשר ברשותו? ממש לא, אולם האם לנו יש דרך לשכנע אותו לעשות זאת? התשובה היא בפירוש כן, והאמת שהדרך אפילו די פשוטה ולא מסובכת.
מה יקרה אם למשל נקבל החלטה לא לתדלק אצלו בתחנות הדלק? האם זה מעשה מסובך? בדרך כלל לא, למעט רכבים עם דלקן, אשר מחוברים לחברת האם בטבור. לרוב הציבור זה לא ממש מסובך לתדלק במקום אחר, וזה רק עניין של תשומת לב ורגישות למצב.
נכון, מחאה זו תהיה ארוכה יותר, שכן להבדיל ממחאת הקוטג', שם למוצר חיי מדף קצרים יחסית, הרי שכאן למוצר אורך חיים ארוך, אך מנגד להפעלת תחנות הדלק יש עלויות קבועות כמו שכר, חשמל, שכירות, אשר יורדות מדי חודש ללא תלות הדוקה בהיקף הפעילות.
עזות המצח והחוצפה של הטייקון, אשר אינו חושב אפילו להחזיר את הריבית, כל שכן את הקרן (נאמר שחברת השקעות זרה תיכנס לנעליו - נחיה ונראה), מעידות על ביטחון עצמי מופרז, אשר לא השכיל להתאים את עצמו לאור המחאות האחרונות.
הגיע הזמן שרשות ניירות ערך תשכיל ותעמיד לו כללי התנהגות ברורים ולא תאפשר לו לגייס הון בשם חברה כזה או אחר, עד להסדרת החוב - ובמקביל בנק ישראל יורה לבנקים לא לאפשר לו להגדיל את מסגרות האשראי עד להסדרת החוב. במילים אחרות, די למינוף ודי להלוואות מכל מקום אפשרי והגיע הזמן לממש נכסים, כולל מניות בחברות הגז!