צודקים שר האוצר ושר הבריאות (כלומר, ראש הממשלה), וגם לא צודקים. מבחינת התיאוריה המשפטית הם צודקים, כי מצב בו ממשלה חותמת ביום א' עם ארגון יציג וביום ב' נדרשת לשאת ולתת עם תת-קבוצה של עובדים ממורמרים, שלא באמצעות הארגון היציג, הוא מצב בלתי-אפשרי שסותר את הנורמה הציבורית המקובלת והרצויה. אבל מבחינת הריאליה החברתית הם אינם צודקים. למתמחים ולמחאתם היבטים ייחודיים, וספק אם יהוו תקדים לשינוי הנורמות הציבוריות בתחום יחסי העבודה. להתעלם בינתיים מן המתמחים ומצוקתם ובמקום זאת להתעמת עמם, בשם העיקרון המשפטי הצר, יביא לתוצאה הרת-אסון, שאיש אינו חפץ בה. התפטרות של מעל 1,000 מתמחים היא מהלך דרמטי וייחודי, ואינה צפויה להוות תקדים במגזרים אחרים. היא ייחודית משום צירוף של עומק התסכול, העלבון והמצוקה של העובדים עד כדי מוכנות להסתכן בעזיבת המקצוע, משום אי-יכולתם לנקוט השבתה אפקטיבית של המערכת שעליה הם אמונים, ובשל היותם של הרופאים המתמחים ציבור משכיל ובעל כישורים לעילא, ולכן בעלי פוטנציאל לניידות תעסוקתית גבוהה במיוחד. מגזרים אחרים לא יחקו את צעדי הרופאים המתמחים משום שבשונה מן המתמחים יש להם אלטרנטיבות אפקטיביות להפעלת לחץ, ואין להם לא את אותה האפשרות לניידות תעסוקתית, ולא את אותה התחושה של תסכול, עלבון ומצוקה אקוטית מתנאי ההעסקה – עד כדי תשישות פיזית ונפשית, וללא אופק ריאלי להישאר במערכת הציבורית כמומחים. רוב המתמחים צופים, כנראה בצדק, שבסוף התהליך ישובו לעבודה בתנאים טובים יותר, כי המערכת חייבת אותם. אבל יש בהם גם מי שלא ישובו למקצוע, אפילו יתמלאו התנאים במלואם. אל יטעו הקברניטים (ועליהם רק להיכנס לדף הפייסבוק של מרש"ם ולהרגיש את רוח הדברים): אם יתמידו במדיניות ההתעלמות והכוחנות כלפי ציבור זה, שגם כך מרגיש שכבודו נרמס, צפוי מספר הנוטשים את המקצוע לגדול, ועתודת הרופאים של ישראל תידלדל עוד. האחריות מחייבת את שרי האוצר והבריאות (הרי הוא ראש ממשלתנו) לנהוג כבר עכשיו כבוד עם הרופאים המתמחים ולפתוח עמם באפיקי הידברות. אם מחזור שלם של פרחי טיס היה חותם ויתור, שר ביטחון אחראי בוודאי היה נכנס לעובי הקורה (במקום לבחון הפעלה של סעיף ההמרדה). גם ראש-הממשלה (הוא שר הבריאות) צריך לנהוג כך בעת הזאת. על אנשיו לפתוח בדיאלוג כדי להבין על מה הזעקה ולראות איך מונעים את ההתפטרות ואת קריסת מערכת הבריאות. גישת ה"שב ואל תעשה" – למעט פניית שווא לבית המשפט העליון ואיומים מצד ראשי המשרד, שמטרתם הפחדה ודה-לגיטימציה - צודקת רק חלקית, ולבטח אינה חכמה. טוב לא ייצא לקברניטים מגישה זו מבחינה פוליטית, כי במבחן הכוח קרוב לוודאי שייאלצו בסופו של דבר "להתקפל" ולמצוא דרך להשיב את המתמחים לעבודה, שהרי בלעדיהם לא תיתכן רפואה בבתי-החולים בישראל. במקרה כזה, התוצאה הבלתי-מכוונת של מעשיהם תהיה דווקא פגיעה בנורמה, שבשמה הם דוחים כרגע כל דיון עם המתמחים. צאו וראו: התפטרתם, גיליתם סולידריות ונחישות - גם אתם עשויים להצליח כפי שהצליחו הרופאים. אך בעיקר לא ייצא טוב מכך למערכת הבריאות ולחולים בבתי-החולים כבר ביום ראשון. כללי המשחק, במאבק הספציפי הזה, כבר השתנו. אחרי שהאש התלקחה, התעלמות ממנה אינה אסטרטגיה מוצלחת לכיבויה. על ההנהגה ליזום ולהוביל מהלכים של פשרה והידברות, ולא להתבצר בצדקנות קצרת-ראייה. במקום לטמון את ראשם בחול, האחריות מחייבת את ההנהגה להכיר במציאות ולהתמודד עמה. ויפה שעה אחת קודם.