כוכב הקופים הראשון, זה של 1968, מספר לנו על מעבורת שנחתה בכוכב שבו הקופים הם גזע עליון ובני האדם נחותים מהם ומשמשים את הקופים לצרכיהם.
כוכב הקופים השני, זה של 2011, מספר לנו את הפרק הקודם לסרט של 1968, ומעמיד את הזוועות שעוללו בני האדם לקופים בטרם הפכו הקופים לגזע עליון.
שני
הסרטים מבהירים שוב את האמת שכולנו יודעים מיום היוולדנו ובכל זאת עוצמים עין לגביה: עליונות היא בראש-ובראשונה אישית (ולא ציבורית), והיא נגזרת של יחס של ערך עצמי (ולא ערך הזולת).
אבל מאחורי כל השיט הרוחני הזה, יש אמירה מובהקת רלוונטית הרבה יותר לימינו אלה, ובמיוחד לאירוע המיליון של היום בערב: הקופים הכלואים בשירות תעשיית הכסף של אדוני הממון כבר אינם פרימאטים שוכני ג'ונגלים המקבלים בהכנעה את העוגיה הדלוחה הנזרקת לעברם לעת ערב כפיצוי על עוד יום של כליאת שווא ושלילת החירות.
הקופים האלה
כבר לא מפחדים, והם אינם נתון סטטיסטי בשירות השוק החופשי.
הקופים האלה יצאו הערב לכיכר החירות וזעקתם תישמע היטב גם אצל בעלי המסכות של תעשיות לטובת הציבור, וגם
חבר המנהלים של טייקוניסטאן ישמע אותם.
מיליון איש ישאגו היום: לא!
כוכב הקופים 2011 - מהפכה חברתית על יסוד הזכות הטבעית
שיירת שימפנזים חוצה את הג'ונגל בהליכה. צאצאים חבוקים ספק מחוברים ספק מחובקים אל הוריהם. משפחת פרימאטים גדולה בדרכה מאי שם אחד, לאי שם אחר. תמונה פסטורלית של יערות-עד עבותים וקרני שמש מבליחות בינות לעצים התמירים. ירוק, כל כך ירוק ומבהיק, כמו שרק תוכנית טבע של BBC יכולה להפיק לצליל קולו של
סר דייויד אטנבורו.
התחושה היא שבעוד רגע ממש יתחיל הקריין לספר כיצד
דארווין הגיע למסקנה האבולוציונית וכיצד הפרימאטים האלה קרובים כל כך אלינו ברמת הגנטיקה, עד כדי מרחק פסיעה קלה מתצריף גנטי אנושי למהדרין (טוב לא ממש למהדרין, יש מהדרין הקרובים אליהם קצת יותר ממני).
אבל התמונה הבאה שונה לגמרי.
קבוצת מקומיים, ילידים על-פי מראם, מתנפלת על שיירת השימפנזים. תוך כדי מרדף מאוד קצר ומאוד אלים, הם לוכדים כמה מבני המשפחה, מכניסים אותם לכלובי ברזל ענקיים, והסצנה הזו מסתיימת כאשר עיניו של אחד הלכודים בוהות בעצב רב במשפחתו שנשארה מאחור בטבע, בעוד הוא מובל אל השבי.
השימפנז אולי עצוב, אבל לב הקהל נשבר.
אשליית החיים בכלא החברתי - סינדרום הלסינקי
במעבדותיהן של
חברות לפיתוח תרופות, זוכים השימפנזים ב"
טיפול" מיוחד, בעת שמוזרקים לגופם תרכיבים ניסיוניים של תמהילים העשויים, יום אחד, להציל או להטיב חיים (של בני אדם כמובן).
אין לי שום כוונה לקלקל את
הסרט למי שעדיין לא צפו בו, אבל העיקרון כנראה כבר מובן. היצורים הכל-כך אנושיים הללו,
הם חפץ, ותו לא, בשירות תעשיית התרופות.
ולמרות שזה נשמע מעולה תחת השם "תעשיית התרופות", לא מדובר כאן
בחסידי מדע או במלאכי שרת עם כנפיים לבנות שכל חפצם הוא במציאת מזור למין האנושי ולמחלות הקוטלות חיים של בני תמותה. החברות הללו הן מכונת ייצור כסף, משומנת ומדויקת. כן, הן, גם
מייצרות תרופות לבסוף, ולא לשם שמיים - לשם הכסף בלבד.
מה פגום כאן?
מה רע? תשאלו ובצדק.
מישהו עושה משהו למען האנושות ומציל חיים. גם זה לא בסדר?
ראית פעם מישהו סובל עד מוות מייסורים נוראיים מאיזושהי מחלה?
חברות התרופות
מייצרות תרופות! משקיעות מיליארדים, עד כדי טריליונים בפיתוח תרופות, למה לקנטר אותן?
אז הן מרוויחות כסף, והמון. אז מה?
אז זהו, שהרוע המפלצתי הזה עטוף היטב במסכה מהוגנת של חלוקים לבנים וחזות סטרילית, כפפות מנתחים ואורות ניאון מבהיקים, אבל מסכות מעצם טבען מחביאות מאחוריהן דמות אחרת.
גם
דוקטור יוזף מנגלה חלק עם התעשיות האלה את כל מרכיבי המסכה הללו, והוא אפילו לא הרוויח הרים של כסף בעד המחקר שלו. ובכל זאת, ברור לכולנו שהמעשים שלו היו פשע נגד האנושות, ופשע חמור שבעתיים - פשע נגד הקיום.
ההתפכחות מהאשליה - כוכב הקופים של ישראל 2011
אבל יש גם דוקטורים אחרים, כאלה שמבינים (באיחור של 35 שנים אמנם), אבל לכל הפחות מבינים את מה שברור לכל בן אנוש לגבי מותר האדם.
[קליפ]
[קישור]
ומה לכוכב הקופים עם הדיון על האתיקה של חברות התרופות?
ומה לכל אלה עם כיכר החירות והמהפכה החברתית של ישראל?
פשוט אי-אפשר שלא לראות את הדמיון העצום בין הקופים בסרט לבינינו.
השכמה בבוקר אל שרשרת האוזקת אותנו אל מציאות שבה כל אחד מאיתנו הוא מספר אחד קטן בתוך סטטיסטיקה אווילית, מרושעת ובלתי-אנושית, הכולאת את רוח האדם המפעמת (ואולי כבר לא?) בכל אחד מבני האנוש, בתוך מעגל אבוד מראש של תקווה לצאת לחופשי פעם.
קוף אחרי בן-אדם - קופיקו בשירות העושק
עוד רבע אחוז ריבית, מה זה כבר משנה?
גבינה עלתה בעוד שני שקלים? יאללה שיהיה...
השליט העלה את הרווח השלטוני מהדלק ובמקביל הוריד את הרווח של המוכרים, בסדר, אז עוד כמה קופים ייפלטו אל מעגל הקופים שלא מקבלים עוגיה בלילה. יאללה, לא נורא.
חדר אחד מלא צגים ממוחשבים, ברחוב אחד העם בתל אביב, מבשר לנו שקרנות הפנסיה בסכנה ועוד כמה מיליארדים נמחקו מתוכניות החופש המשועבדות שלנו? אין דבר.
הכרוז מכריז שאם הקופים ימשיכו להתמרד הם יעמידו בסכנה את כספי הפנסיה, וירחיקו מכאן את בעלי מפעל התרופות, את מוצצי הגז הטבעי, את הבנקאים המחשבים את הריביות, את הסוחרים של העוגיות?
אוי ואבוי... שקט קופים... הס... הס שלא נכעס!
מחר יום חדש, העיקר שהמשק חופשי.
צאו מהכלובים אחים. צאו ובואו היום לכיכר. המשק יהיה אולי חופשי, אבל אנחנו נהיה חופשיים יותר.