הבחור שחור הבלורית והמבט, יוצא בית הספר "רימון" והחוג למוזיקה באוניברסיטה העברית, נהנה להשתעשע במילים כי יש להן מוזיקה משל עצמן. והוא הרי כותב מוזיקה ושר בקול כה צלול ונשמע כה ברור - שזה פקטור נדיר כיום במחוזותינו. כיום סוגדים בארצנו לכל מי שמחזיק גיטרה וצורח. אך הדיסק המתנגן כרגע באוזני, כה נעים לשמיעה, כה קצבי - גם בשירים השקטים, בנגינת הגיטרה של עמרי שפגאט שנטל חלק באלבומיו של אייל שכטר מלהקת "אבטיפוס", כמו גם בשירים הקצביים יותר.
חוש ההומור של מתן-ארז, שהוא יותר סאטירה, והביקורת שלו על כל מה שקורה סביבו, מעידים על רגישות ואכפתיות, ושהוא יצוק מזן נדיר. לא סתם יפה-נפש מפונפן, אלא צעיר עם אחריות ורצון לשנות ולהגיע לסוף טוב: שלום, ואהבה שכל-כך חסרה, מה שבא לביטוי בשירו:
"אהבת חינם"
כמה תסכול וטינה וזעם
הופכים רשמית לשנאה הרסנית?
כמה זדון ורשעות חסר-טעם
ראויים לתעוב על אשמה ערמומית?
כמה שקרים ובדיות ועיוות - יכולה ההיסטוריה לסבול?
כמה פרקי מורשת גאים נחביא או נשכח או נשלול?
כמה פגזי-תותח יטביעו ספינת-משא מקודשת?
כמה חלקות-אדמה נבגדות מקרבי ציון מתביישת?
כמה דם ושכול, כאב חנוק
מצדיקים רדיפת עמלק?
כמה טרוף מדושן בסיפוק
קללת-אל נצחית מנפק?
כמה שחיתות וחוצפת-נבחרים
יעירו ציבור ששמן ובעט?
כמה כישלונות, כמה מחדלים
לפני שסיכוי אחרון נשמט?
השירים שבדיסק בסגנון רוק שלא משאיר אותך אדיש. אלא סוחף אותך, תוך השמעת המילים, שהן בעצם לקוחות מספר השירים שהוציא. סגנון שירתו הוא משהו סגולי ונישא מעל מה שמושמע ברדיו עד סרה. קולו נעים במיוחד, ומקסים אותך במוזיקה הנפלאה. גם אם זו רק שמיעה ראשונה בלבד - שלא כמו בלהיטים שנקלטים רק אחרי השמעות רבות ברדיו - המילים שלו, "צריך להתעורר כדי להגשים חלום", מעידות על האופטימיות והנחרצות לעשות מעשה, ולא לתת למצב להמשיך ולהתדרדר, לא מבפנים ולא מבחוץ.
יופי של שירה (כתובה ומושרת) והדיסק שהפיק ארי קטורזה, עם המתופף בוריס רסינסקי לוין והבסיסט עופר אשד - מענג ביותר. מומלץ ביותר.