לא תמיד היה חמאס סמוך על שולחנה של אירן. בתחילת שנות ה-2000 עמד התקציב השנתי של הארגון על כ-50 מיליון דולר. רוב הכסף הגיע מקרנות צדקה איסלאמיות ברחבי העולם, כ-12 מיליון דולרים הועברו ישירות משלטונות במפרץ הפרסי או מקרנות ממשלתיות, בעיקר מערב הסעודית, ורק כ-3 מיליון דולרים הגיעו מאירן. אם ניקח בחשבון כי חלק גדול מקרנות הצדקה האיסלאמיות בעולם היו ונשארו קשורות באופן כזה או אחר לשלטון הסעודי, נגיע למסקנה כי השפעת הסעודים במימון חמאס הייתה דומיננטית. חלק מהכספים גויסו בערבי התרמות מתוקשרים בחסות משפחת המלוכה. בראש הוועדה לתמיכה באינתיפאדת אל-אקצה, למשל, עמד שר הפנים דאז, נאיף אבן עבד אלעזיז. עד לתחילת 'חומת מגן' העבירה הוועדה 55.7 מיליון דולר למשפחות השאהידים והאסירים הביטחוניים. 14 קרנות צדקה ביהודה, שומרון ועזה המקורבות לחמאס קיבלו סיוע מהקרן הבינלאומית לסיוע איסלאמי שבראשו עמד הנסיך סלמאן. אלו רק כמה דוגמאות הממחישות כיצד פעלה מערכת משומנת מאוד בחסות בית המלוכה הסעודי. גם בנקים סעודיים ובתי השקעות סעודיים היו מעורבים במימון תנועת החמאס: החל מ'אל-תאקווה', בנק הבית של האחים המוסלמים וכלה ב'אל-ראג'הי' הסולידי, מהבנקים הגדולים בממלכה. שלוחת 'אל-ראג'הי' במנהטן הייתה מעורבת גם היא. אחת מקרנות החמאס ניהלה שם את חשבונה. המערב היה, ובמידה מסוימת נשאר, אחת הזירות הפוריות להזרמת כספים לחמאס. בהודעה של הנשיא בוש על הקפאת הנכסים של קרנות תומכות טרור בשנת 2001 נאמר כי חלק גדול מכספי הטרור שגייס חמאס מקורו בארה"ב. המעורבות הסעודית במימון הטרור בכלל ובמימון חמאס בפרט, לא נעלמה מעיני הציבור האמריקני. קמפיינים ומשפטים מתוקשרים נגד קרנות סעודיות ובכירים סעודים עשו את שלהם והחל משנת 2004 פחת הסיוע הסעודי לחמאס. החוקר אייל פסקוביץ' מאוניברסיטת חיפה והמרכז האוניברסיטאי באריאל, מומחה לארגוני טרור ומקורות המימון שלהם, סבור כי הסעודים הושפעו גם מהפיגועים שבוצעו באותן שנים על אדמת סעודיה על-ידי ארגוני הג'יהאד העולמי. עם זאת, הוא סבור שהסיוע מריאד לא ירד בצורה דרסטית אלא התארגן בצורה שונה. אם נוצר ואקום במימון החמאס, הוא התמלא במהרה. יוני פיגל, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה, אומר כי כווית וקטאר תפסו את מקומם של הסעודים. אלי אבידר, איש משרד החוץ לשעבר ומי שהיה השגריר בקטאר, מעריך שהסכומים שקטאר מזרימה לחמאס לא נופלים מהתרומות הסעודיות בעבר. אך אירן עלתה על כולם. הקשרים בין חמאס לטהרן החלו עוד בשנות ה-90 ועברו שדרוג משמעותי בתקופת מלחמת אוסלו. משטר האייתוללות העניק תמיכה צבאית ופיננסית מסיבית לארגון. במקביל, שודרג המעמד האזורי של אירן. עם הניצחון בבחירות ב-2005 וההשתלטות על עזה ב-2006 הפך חמאס לישות מדינתית. מימון השלטון העזתי הפך לחלק מתקציב ממשלת אירן והגיע לרמה של מאות מיליוני דולרים בנוסף על הסיוע הצבאי הרב. אז מהם מקורות המימון של חמאס היום? לפני שעונים על כך, צריך להבין אם קיימת הפרדה בין חמאס כתנועה לבין ממשלתו בעזה. התשובה לשאלה הזאת הא בגדר הערכה בלבד שכן התנועה לא דוגלת בשקיפות. להערכת אלי אבידר, חמאס וממשלתו חד הם. יוני פיגל ואייל פסקוביץ' משוכנעים כי ההפרדה קיימת. לדעתם זה משרת את מטרות חמאס. זה נוח מבחינה ארגונית, וזה משתלם גם פוליטית וכלכלית כי לממשלה שמשרתת אוכלוסיה אזרחית יש לגיטימציה בינלאומית. לדעת פסקוביץ' זאת גם המציאות בשטח. הוא סבור שמאז כיבוש השלטון, חמאס עבר פרגמטיזציה. יש סימני איסלאמיזציה בעזה אך צורת השלטון נותרה חילונית. למגמה הזאת, אומר פסקוביץ', יש תוצאות מעשיות: חמאס נלחם מלחמה אמיתית בקבוצות הסאלפיות המקורבות לאל-קאעידה, והוא הכיר דה-פקטו במתווה 'שתי המדינות'. כל הדוברים מסכימים כי לפחות עד לאחרונה אירן הייתה המממנת העיקרית של ממשלת חמאס, אך התנועה ממשיכה לקבל את רוב תרומותיה מקרנות צדקה איסלאמיות מהמפרץ הפרסי ואף מהמערב. התרומות מממנות גם את ה'דעווה', תשתית הרווחה של חמאס. לדעת פסקוביץ', זו מסגרת שאמנם מזינה את התנועה אך מתנהלת בנפרד ממנה.

אייל פסקוביץ' אינו מייחס חשיבות גדולה לידיעה ב'רויטרס' על הפסקת הסיוע האירני לחמאס. להערכתו מדובר לכל היותר בסנקציות נקודתיות מצד אירן. "זו ברית אינטרסים איתנה", מדגיש פסקוביץ', "לטהרן אין כוח משמעותי אחר בזירה שיכול להילחם בישראל". יוני פיגל ואלי אבידר לא שוללים את אפשרות הפסקת הסיוע האירני. לדעת אבידר, חמאס יפעל לשקם ולחזק את קשריו עם מדינות המפרץ, כולל סעודיה, כמקור כספי חלופי לאירן. פיגל לעומתו סבור שחמאס ינסה לקבל לגיטימציה בינלאומית, מה שיקל גם על סיוע בינלאומי וגם על מימון מצד קרנות הצדקה במערב האסור בדרך כלל היום. ומה עם הפעילות המסחרית של חמאס עצמו? פסקוביץ' סבור כי הפעילות המסחרית של חמאס מהווה נדבך חשוב בפעילותו אך איננה מהווה אלטרנטיבה לאירן. להערכתו, ההכנסות מפעילות זו מהוות כ-70 מיליון דולר בשנה בלבד. גם פעילות קרנות הצדקה מינורית יחסית ומממנת בעיקר את מנגנון התנועה. פסקוביץ' אינו מאמין שמדינות המפרץ ייכנסו לנעליה הגדולות של אירן, וודאי לא יעבירו לה סיוע צבאי. תעשיית הנפט של אירן נפגעה קשות בשל הסנקציות. המשטרים במפרץ שהנפט הוא מקור פרנסתם העיקרי לא ירצו ללכת בעקבותיה.

עם או בלי אירן, חמאס בנה בארבע שנות שלטונו כוח כלכלי לא מבוטל ברצועת עזה. ממר"י, מכון לתקשורת המזרח התיכון, פרסם לאחרונה דוח המסכם את התקופה. הדוח מקדיש פרק שלם לכלכלה בעזה. ציטוט מדברי חסן עספור, שר לשעבר ברשות הפלשתינית, אומר הכול: "המטרה (של חמאס) היא סגירת כל מוסד כלכלי המתחרה לה בעזה והשארת המוסדות השייכים לחמאס בלבד - השולט כמעט לגמרי בכלכלת הרצועה". המקרה של 'אגודת ידידי החולה בעזה' מאמת את טענתו של עספור. ממשלת חמאס פיטרה את הנהלת האגודה בראשות פייסל אבו שהלא, מבכירי פת"ח, ומינתה תחתיה הנהלה חדשה. רשות המטבע הפלשתינית מטעם הקפיאה בתגובה את כספי האגודה בבנק פלשתין. ההנהלה החדשה פנתה לבית המשפט בעזה. פסיקתו הייתה כי על הבנק להעביר את הכסף להנהלת העמותה. משטרת חמאס ביצעה כמובן את פסיקת בית המשפט והכסף נלקח מהבנק. תהליך דומה של השתלטות חמאס עברו גם השלוחות של הקרן להשקעות פלשתיניות ושל הבנק האיסלאמי הפלשתיני ועוד שורה ארוכה של מוסדות כלכליים ועמותות צדקה. מאג'דה אל-מצרי, שרת הרווחה ברשות הפלשתינית, האשימה את חמאס כי מנע מחברת 'אראמקס' להעביר שיקים מטעם משרדה ברמאללה לנזקקים בעזה.

אחד העורקים החיוניים ביותר להזרמת הכספים לממשלת חמאס הוא המעברים והמנהרות בגבול מצרים. ייעודן המקורי של המנהרות היה הברחת נשק לרצועת עזה אך בהמשך הם שימשו גם להברחת סחורות וכסף זר, אירני ברובו. סחורות שונות ומשונות מוברחות במנהרות. לא רק סיגריות, נעליים וצעצועים, אלא גם כלות לגברים ברצועה, בעלי חיים ולאחרונה אף דווח על הברחת מכוניות פאר. הפעילות במנהרות מסוכנת מאוד וגרמה למקרי מוות רבים עקב התמוטטות, התחשמלות ושריפות. על-פי דיווח של סוכנות 'מען', בשנים 2010-2006 נהרגו במנהרות 160 איש ועוד 650 נפצעו. בין הנפגעים גם ילדים רבים, אך בחמאס לא מתכוונים לוותר על מקור הכנסה כה חשוב. גוף מיוחד הוקם בזמנו לניהול הפעילות החשובה, 'רשות המנהרות והגבולות'. בחמאס מפיקים תועלת לא רק מהברחת נשק, כספים וסחורות החיוניים לממשלה אלא גם מהטלת מסים רבים על בעלי מנהרות פרטיות. בעלי מנהרות משלמים לממשלה בעזה בעבור כל שלב: החל מחפירת המנהרות, דרך אספקת חשמל לתאורה והפעלת מנופים וכלה במיסוי על הסחורות. פעילות המנהרות מוכיחה אולי שוב עד כמה ארגוני הטרור יודעים להתגבר על מכשולים ואף להפוך אותם ליתרון. למרות זאת, כלכלת המנהרות נפגעה פגיעה קשה בשנתיים האחרונות. זה התחיל בהסרה חלקית של המצור הישראלי על הרצועה. פתיחה חלקית של מעבר רפיח בעקבות ההפיכה במצרים גרמה לפגיעה נוספת - אומנם משאיות עם סחורות לא עוברות שם אך כלכלת המזוודות פורחת ברפיח בדיוק כמו במנהרות בזמנו. עליית המחירים במצרים שהחלה עוד בשנה שעברה לא רק שפגעה בתנועת הסחורות ממצרים לעזה אלא גם גרמה לשינוי כיוון - הברחת סחורות מהרצועה לשוק השחור במצרים דרך אותן מנהרות בדיוק. אולם בהתחשב בעובדה שרבים מברוני המנהרות מקורבים לחמאס, לא נופתע אם נגלה שהארגון שוב הצליח להפיק יתרונות מהמצב. בנוסף, הממשלה בעזה דאגה למסות היטב את כניסת הסחורות מישראל מאז ההקלות במצור בשנת 2010. כך או כך, המנהרות עדיין משמשות את ממשלת חמאס. סוכנות 'מען' דיווחה לאחרונה כי 'רשות המנהרות והגבולות' אמורה לפרסם בקרוב תקנות חדשות להגברת הפיקוח במנהרות. בשלב זה, עדיין לא ברור מה יקרה עם הסיוע האירני, אך הוא לא יעבור ככל הנראה במחסום ארז. לפיכך, הגבול המצרי יישאר חשוב לממשלת חמאס. אם וכאשר יחזרו שליחים מאירן עם מזוודות מלאות בכסף הן יעברו מעל לאדמה או מתחתיה. חמאס למעשה פטור מדאגה לרווחת האוכלוסיה. כ-80% מתקציב הרווחה משולם על-ידי הארגונים ההומניטריים ברצועה. אך ממשלת חמאס לא מפסיקה לנסות להשתלט כליל על פעילותם. זה התחיל בדרישת חמאס בשנת 2009 להעביר את כספי הסיוע ישירות לממשלה. לאחר שהדרישה לא נענתה היו מקרים רבים שבהם הוחרם ציוד של הארגונים הבינלאומיים. לאחרונה, פרסמה הממשלה בעזה תקנות חדשות המחייבות את הארגונים לחשוף את ספרי החשבונות שלהם. השלטונות בארה"ב אסרו בתגובה על הארגונים האמריקניים לפעול בעזה. לבסוף הושגה פשרה שלפיה התקנות הוקפאו, חמאס התחייב על מנגנוני בקרה בלתי תלויים שיקומו בעוד 3 חודשים, והסיוע האמריקני חודש. גם ישראל ממשיכה לסייע: אם במסגרת ההקלות ההומניטריות, ואם במסגרת הסיוע לרשות הפלשתינית. הרשות ממשיכה באופן רשמי לייצג את ענייני רצועת עזה. לייצוג הזה יש משמעות כספית. הרשות ממשיכה להזרים לרצועת עזה כ-1.6 מיליארד בשנה. סכום זה מהווה כמחצית מתקציב הרשות. רוב הסכום מועבר לתשלום המשכורות, כולל לאנשי מנגנוני הביטחון שכפופים כמובן לחמאס. חלקו האחר כולל תשלום לישראל בעבור חשמל, דלקים וכדומה. הרשות גם אחראית על אחזקה של חלק ממערכות הבריאות והחינוך בעזה.

אחת מהסיבות לקושי לעקוב אחר הזרמת הכספים לחמאס היא קשיי הנזילות בממשלתו. לראשונה דווח על כך בתחילת השנה החולפת, מה שנוצל מיד להכבדת הנטל על האוכלוסיה, ורשימה של מסים חדשים נוספה. על סיגריות המוברחות דרך המנהרות ממצרים הוטל מס של שלושה שקלים לחפיסה. עיריית עזה הוציאה צו המחייב את בעלי העגלות בעיר באגרה של 400 עד 600 שקלים. בעלי הדוכנים בשווקים ברצועה חויבו לשלם 150 שקלים בעבור הדוכן ועוד 82 שקלים בעבור השימוש במאזניים. מי שיש ברשותו גנרטור, הוטל עליו לשלם היטל בגובה 20 שקלים. רשות הקרקעות בממשלת חמאס הטילה מס על מגורים ברבי קומות באזור תל אל-הווא. אנשי חמאס המתגוררים בבניינים אלו קיבלו פטור מהמס החדש. מוסדות הדת נרתמו לטובת המלחמה בקשיי הנזילות של ממשלת חמאס באמצעות גיוס תרומות במסגדי הרצועה, אך המהלך נתקל בביקורת רבה ומתפללים רבים התעלמו מהקריאה לתרום כספים. מנהיגים ומוסדות דתיים המקורבים לחמאס גויסו להסברת המצב. חמאד אל-ביתאווי, ראש חכמי הדת של פלשתין, תיאר את מס הסיגריות כ"צעד חכם למלחמה בתופעת העישון". אתר המקורב לפת"ח ציטט מקורות בחמאס: "משרד ההקדשים בעזה הורה לדרשני המסגדים השייכים לו שלא יעסקו בנושא המסים. שר ההקדשים של החמאס, טאלב אבו שער, המליץ לדרשנים להודיע שהטלת המסים היא שמועה בלבד, כחלק מהתעמולה שמנהלות הרשות והפת"ח נגד חמאס, וכן להבהיר למתפללים שמלחמה זו מסוכנת אף יותר מן המלחמה נגד הציונים." מקור מימון נוסף של חמאס הוא חברות קש שאנשיו ומקורביו הקימו לאורך השנים. יוני פיגל מדגיש שחלקן גם סוחרות עם ישראל. כדוגמה הוא מביא את פרשת אבו עכר. בפברואר 2006 נתפסו על-ידי המכס בנמל אשדוד 31 מכולות עמוסות סחורה שנרכשו על-ידי חברה מרצועת עזה בשם 'אבו עכר - ייבוא מוצרי מזון'. עוד קודם לכן הוכרזה החברה הזאת בישראל כהתאגדות בלתי מותרת. 'אבו עכר' נהנית בעצמה מתרומות נדיבות מקרןCBSP , המוחרמת בישראל ובארה"ב, ומתרומות מהארגון לתמיכה באינתיפאדה מטהרן. אך החוקרים נדהמו לגלות שחברת הקש העזתית ניהלה קשרים עסקיים גם עם החברות הישראליות - 'שינטרקו' ו'מעיין'. אייל פסקוביץ' מציין שבלא מעט מקרים גם המימון האירני מגיע דרך חברות ואנשי קש. במקרים רבים הוא מגיע לבנקים בעזה ממקורות עלומים בחו"ל, כשמקבלי הכספים הם אנשים פרטיים או חברות מסחריות ורק בהמשך הסיוע מגיע לקופה של החמאס. גם הבנקים שהוכרזו כגופים תומכי טרור בארה"ב ובישראל, כגון הבנק האיסלאמי הפלשתיני או בנק הדואר של עזה, יודעים להתגבר על האיסורים. הם מנהלים פעילות עסקית עם בנקים חוקיים ברצועה שדרכם ממשיכים לזרום שקלים ודולרים לגופי החמאס. פריחת חיי הבילויים ברצועת עזה מכניסה אף היא כספים לממשלת חמאס. חלק מהקניונים הגדולים ומלונות הפאר שקמו לאחרונה בעזה נמצאים בבעלות חמאס או אנשיו. כנגד בעלי האחזקות האחרים משתמשת ממשלת החמאס בנשק המוכר - מיסוי כבד. לא מן הנמנע שהמסים הללו יבריחו את בעליהם וגם הפעם חמאס ישתלט על פעילותם.