האם בין הקצה האחד של לימודים בכיתות הומוגניות ובין הקצה השני של פירוק המוסד אין אף פתרון באמצע? דווקא יש. לפחות היה. כבר באמצע שנת הלימודים שעברה עלתה האפשרות להקים סמוך לבית הספר גרעין תורני, שילדיו ייקלטו בנר-עציון וכך יביאו לאינטגרציה בבית הספר. את הכפפה הרימו הרבנים שי פירון ויובל שרלו, ראשי ישיבות בעיר, ובראש הגרעין נועד לעמוד הרב אבי בלידשטיין, סגנו של הרב שרלו בראשות ישיבת ההסדר פתח-תקווה. התוכנית כבר החלה לקרום עור וגידים ומשפחות אחדות כבר הביעו את רצונן להצטרף לגרעין. היוזם היה הרב עמיאל קינן, שכבר תרם את חלקו האישי לנושא: לפני שנתיים רשם לנר-עציון את בנו רן, שהיה לתלמיד הלא-אתיופי היחיד במוסד. "נסעתי לשם עם הרב בלידשטיין ואשתו", מספר קינן. "הסתובבנו בשכונה, ועוד באותו ערב הם קיבלו החלטה מהיום למחר שהם מוכנים לעבור. הייתה היענות גם מצד זוגות של אברכים בישיבת ההסדר. פנינו למינהל החינוך הממלכתי-דתי במשרד החינוך ולעירייה, וכבר ראינו אור בקצה המנהרה". הרעיון הוצג לפני הורי תלמידי נר-עציון והתקבל בהתלהבות. "לא רצינו שיסגרו את בית הספר", אומר אחד ההורים, "אבל גם לא הסכמנו להמשיך ללמוד בכיתות של מאה אחוז אתיופים. רצינו שאל תוך בית הספר הקיים ייכנסו תלמידים ישראלים. הרעיון של הגרעין התורני היה מצוין". אלא שהמהלך נקטע בעודו באבו, כיוון שהפעילים נגד קיומו של נר-עציון כבית ספר שכולו תלמידים אתיופים דרשו סגירה מידית. דניאל אוריה, יו"ר מטה יוצאי אתיופיה בפתח-תקווה שהוביל את הסגירה, טוען שההורים עצמם הם שהיו ספקנים כלפי ההצעה של שילוב ילדי גרעין תורני בבית הספר. "ההורים איבדו את האמון במערכת. כבר חמש שנים אנחנו מדברים על המצוקה, אז למה עד עכשיו אף אחד לא עשה כלום? הרעיון של הגרעין היה טוב מאוד, אבל הוא הועלה רק לאחרונה בעקבות הלחץ שהפעלנו לשם סגירת בית הספר. אני לא מאמין שהיה פה רצון אמיתי להקים גרעין תורני, אלא רק ניסיון לשים פלסטר כדי להשתיק אותנו. אי-אפשר להנחית דברים בדקה התשעים. צריך לעשות תהליך נכון מתוך חשיבה מעמיקה". למי שמאשים אותו שֶירה מהמותן והוביל מהלך לא אחראי שהותיר תלמידים רבים ללא ספסל לימודים עונה אוריה: "כבר לפני שנה ישבתי אצל גדעון סער ואמרתי לו בפירוש שבשנה הבאה בית הספר לא ייפתח. גם בעירייה מכירים את המצוקה שלנו לא מאתמול. אז איפה היו כולם? ידענו שהסגירה תגרום למצב לא נעים לחלק מהתלמידים, אבל בסופו של דבר זה ישתלם כשהם ישולבו יחד עם ישראלים". הרב קינן חושב שמדובר בהרבה יותר מ"מצב לא נעים". הוא מונה שורה של בעיות שהתעוררו כתוצאה מהמהלך החפוז. "הלימודים בנר-עציון הותאמו לצרכים של הילדים. הם קיבלו שיעורי עזר וחוגי העשרה, וכל ילד החל מכיתה ב' למד לנגן. אני יודע שהשנה, למשל, שלמה גרוניך אמור היה ללמד בבית הספר. איפה הם יקבלו את כל הדברים האלה היום? הילדים גם נהנו מיום לימודים ארוך ומארוחת צהריים בשרית. היום הם מגיעים הביתה בשעה מוקדמת, אבא ואימא לא בבית, והם מסתפקים בפרוסה עם שוקולד. איך מארגני המאבק לא חשבו על הדברים האלה? אתה לא יכול לפתור בעיה וליצור מאה אחרות. "גם במהלך החופש הגדול ילדים הגיעו לבית הספר. הם אהבו אותו בצורה שלא תיאמן. הגיעו ילדים בחופש, ורצו להיות במתחם. היה חם, אז המנהלת הכניסה אותם לחדר המחשבים ולספרייה, ואז הביאו להם גם שוקו ולחמנייה וככה נוצרה קייטנה. כל החופש הגדול! החלטנו עם ועד ההורים וההנהלה שהמורות יתקשרו לשאר הילדים ויספרו להם שבית הספר פתוח. וכך הגיעו עוד ועוד ילדים. ואז, באחד בספטמבר, כשהגיעו ילדים שרצו ללמוד, הפעילים לא נתנו להם להיכנס. מָצור". לדבריו, ההורים עצמם אומרים לו כיום שלא חשבו על זה מראש, ואם הם היו מבינים את ההשלכות לא היו עושים את הצעד הזה. "ויש גם הורים שכפו עליהם הר כגיגית: הכריחו אותם לחתום, בטענה שאחרת הם ייחשבו כמי שהולכים נגד הקהילה ומכשילים את המאבק. אנשים חתמו נגד רצונם. היו אפילו בודדים שלא חתמו, שמראש אמרו שזאת תהיה בכייה לדורות".

מתוך כ-280 תלמידי נר-עציון, כ-60 עדיין אינם לומדים. מוקד המחלוקת העיקרי הוא תלמידי כיתות ו', האמורים לעבור בעוד שנה לחטיבת ביניים - כלומר, לחוות שוב מעבר למוסד חדש. מדיניות משרד החינוך בנושא היא ליצור כמה שפחות מעברים ממוסד למוסד, כדי לחסוך מהתלמידים קשיים לימודיים ורגשיים מיותרים. לכן, מהלך של פירוק הכיתה ופיזור התלמידים בבתי ספר, כמו בכיתות הנמוכות יותר, נשלל על הסף. הפתרון שהוצע היה שילוב הילדים במוסדות על-יסודיים בעיר: הבנות באולפנית ישורון והבנים בישיבתו של הרב שי פירון. כיוון שבמוסדות אלה אין כיתות ו', הוצע שהכיתות יצורפו לשם לשנה בהרכבן הקיים, ובשנה הבאה, בכיתה ז', ישולבו התלמידים בכיתות הרגילות של הישיבה והאולפנית. לפני כשבועיים וחצי הגיעה הנחיה משר החינוך להכין את המוסדות לקראת קליטת התלמידים. בתוך פחות מ-24 שעות ניצבו במתחם הישיבה שני קרוונים מרווחים, ממוזגים ומסוידים. הוכנו גם ילקוטים מלאים בכלי כתיבה ובמחשבי טאבלט. במטבח התארגנו לבישול 35 מנות נוספות לארוחת הצהריים. רק דבר אחד השתבש: הילדים מנר-עציון לא באו. "כל המטרה של המהלך הייתה לפרק את הגטו שנוצר בנר-עציון", מסביר דניאל אוריה את ההברזה המאורגנת. "אם בסוף אנחנו מעתיקים את אותה כיתה למקום אחר, מה עשינו בזה?" הרב קינן, המשמש גם רב-מחנך בישיבה של הרב פירון, הצר על ההחלטה. "כואב הלב שהם לא מגיעים לפה. אני לא יודע אם הם יושבים בבית או מסתובבים ברחובות, אבל מה שברור הוא שיש פה בעיות סוציאליות אמיתיות. זה לא תקין, ולא חינוכי לחלוטין". יו"ר מנהל החינוך הממלכתי-דתי במשרד החינוך, הרב אברהם ליפשיץ, אומר שכאשר הוצגה להורי תלמידי ו' האפשרות להשתלב באולפנית ובישיבה, ניכר היה שהם מעוניינים בכך. אשר למהלך סגירת בית הספר נר-עציון, ליפשיץ אומנם מגבה את שר החינוך, אולם בדבריו ניכרת גם תחושה של החמצה. "נכון היה שהציבור הדתי בעיר יתגייס וישלח את ילדיו לנר-עציון וימנע בכך את סגירתו. חבל שזה לא נעשה, אבל עכשיו, העבודה הגדולה עוד לפנינו: אנחנו צריכים לוודא שהילדים יקבלו את כל מה שהם צריכים בבתי הספר החדשים שלהם". במשרד החינוך מבקשים להדגיש שהאחריות לשיבוץ התלמידים מוטלת על הרשות המקומית: "שר החינוך מוביל קו ברור לשילוב הילדים בבתי הספר, אך העירייה היא זו שצריכה לבצע את ההנחיות בפועל". ממלא-מקום ראש עיריית פתח-תקווה ומחזיק תיק החינוך הדתי, מוטי זפט, מסביר שזה לא פשוט. "באחד מבתי הספר למשל, נתבקשנו לשלב תלמיד מנר-עציון. מדובר בכיתה קטנה פיזית שכבר מכילה 30 תלמידים ועוד שתי סייעות. אין מקום פיזי. איפה רוצים שנכניס את הילד הנוסף? קיימת מצוקה אמיתית". מנגד, גורמים במשרד החינוך מאשימים כי "נציגי המפד"ל בעירייה מנסים למנוע את שיבוצם של הילדים, מתוך מטרה 'להגן' על בתי הספר הפרטיים של הציונות הדתית. מה שעשו בעיריית פתח-תקווה הוא עוול אמיתי כלפי ההורים והתלמידים".

גם דניאל אוריה מאשים את הציבור הדתי בעיר בכישלון השילוב של התלמידים. "דווקא הזרם של הציונות הדתית, שצריך להילחם כדי לקלוט כמה שיותר יוצאי אתיופיה, מגלה את הצד המכוער ביותר של החברה הישראלית. זהו ציבור גזעני! בני הקהילה שלנו עושים מאמצים כדי להישאר בבתי ספר דתיים, אבל לצערי, כשהם נתקלים בגילויי הגזענות האלה, הם נאלצים לפנות לחינוך הממלכתי, שם מקבלים אותם בברכה". דברים דומים מטיח עמיאל קינן. "נראה לי מוזר מאוד שדווקא מי שכל הזמן מדבר על קבלת השונה והחריג, כשזה מגיע לתכל'ס, אז יש גבול, אז 'אני לא אתן לבן שלי להיות בחברה של ילדים כאלה'. כשרשמנו את רן לנר-עציון חשבנו שאולי זה ייצור מומנטום, שזה יסחף אנשים נוספים, אבל זה לא קרה. יש סטיגמה כאילו הציבור האתיופי הוא לא נקי, ששפתו לא נקייה; אני לא ראיתי את זה אפילו פעם אחת בנר-עציון. צר לי, אבל הציבור הדתי בפתח-תקווה הוא גזעני. הייתי מצפה שתהיה התעוררות מתוך הקהילה; אחת התוכניות שלנו היא באמת לחדש את ההקמה של הגרעין התורני, אבל למה זו חייבת להיות יוזמה חיצונית? למה האנשים מתוך השכונה לא מנסים לעשות משהו למען השכנים שלהם?" מבחינתו של דניאל אוריה, נר-עציון הוא רק ההתחלה. לדבריו, כבר בשבועות הקרובים הוא מתכוון להמשיך את המהלך. "בישראל יש היום עוד שישה-עשר בתי ספר על טהרת יוצאי אתיופיה. אם נציגי הקהילות יביעו את רצונם לסגור את המוסדות, נצא למאבק גם בנתניה, בלוד, ברחובות ובמקומות נוספים, ונדרוש סגירה כבר עכשיו". כשהוא נשאל מה בוער לו כל כך הוא חושף את הפן האחר, הכספי, של הסיפור. "ברור שקודם כול אנחנו רוצים שילדי העדה יתערו בחברה הישראלית כמו כולם, אבל מה שאף אחד עדיין לא מבין הוא שסגירת בית הספר היא לא הסיפור. הסיפור הוא מיליוני השקלים שמיועדים לעולים, שאותם אנחנו דורשים לנהל. בפתח-תקווה למשל, תקציב החינוך שמועבר לעירייה עבור יוצאי אתיופיה עומד על 14.5 מיליון שקל. אנחנו דורשים שייתנו לנו להחליט בעצמנו מה לעשות עם כל הכסף הזה. ואם לא, נשרוף את המועדון". "עם כל הכבוד", אומרים בעירייה בתגובה, "דניאל אוריה הוא פעיל בעדה ואין לו כל סמכות לנהל תקציבים עירוניים המחולקים על-פי חוק ובהתאם לנהלים".