נושא הסכסוך והאלימות בין תושבי תוחלת לכפר חב"ד הגיע גם למסדרונות הממשלה והכנסת, וגם העיתונות החלה לעסוק בעניין. באוגוסט 1966 הודיעו שר הפנים חיים משה שפירא ושר החקלאות חיים גבתי על הקמת ועדה בין-משרדית שתדון בנושא תוחלת ותנסה לפתור את הסכסוך בין הצדדים. הוועדה התכנסה למספר ישיבות, שמעה עדויות מנציגי כפר תוחלת, מנציגי כפר חב"ד, מהמועצה האזורית עמק לוד ומנציגי המוסדות המיישבים. בדצמבר 1966 הגישה הוועדה המלצותיה לשרים, לפיה יש למזג את תוחלת עם כפר חב"ד, ובמילים אחרות יש לפרק את כפר תוחלת ולספח שטחו לכפר חב"ד. לאחר פרסום ההמלצות, הודיע ועד כפר תוחלת כי המלצות הוועדה אינן מקובלות עליו, ועקב כך הוחלט כי הנושא יועבר לדיונים נוספים בוועדת הפנים של הכנסת בראשותו של יו"ר הוועדה המיתולוגי, מרדכי סורקיס, בניסיון להגיע להחלטות מוסכמות שיהיו מקובלות על כל הצדדים.
בסוף פברואר 1967, כשלושה חודשים לפני מלחמת ששת הימים, הגיעו עשרות משפחות מכפר תוחלת, כולל הנשים והילדים, להפגין ולשבות מול רחבת הכנסת בירושלים במחאה על הכוונה לפרק את יישובם. הם הביאו איתם מספר אוהלים שאחד מהם שימש כבית כנסת ואף הובא ספר תורה. במהלך ההפגנה היו מספר התנגשויות אלימות בין אנשי תוחלת לבין שוטרים, העיתונות הישראלית סיקרה בהרחבה את השביתה. חודש פברואר בירושלים הוא, כידוע, סגרירי וקר, ותצלומי השובתים ובמיוחד תצלומי הילדים הרועדים מקור, גרמו לאהדה רבה מצד חוגים וגופים שונים שכמה מהם אף הגיעו לרחבת הכנסת כדי לסייע ולתמוך. בנוסף, נפתח גן ילדים במקום עבור הילדים השובתים. בכפר תוחלת נשארו מעט תושבים כדי לשמור על הציוד ולטפל בבעלי החיים. השביתה נמשכה כחודשיים.
בישיבת הכנסת שנערכה ב-7.3.1967, בעוד תושבי תוחלת שובתים ומפגינים ברחבת הבניין, הגיש חבר הכנסת
אורי אבנרי ממפלגת "העולם הזה - הכוח החדש" שאילתה, ובה ביקש לדעת מהי האמת בדבר הכוונה לנשל את תושבי תוחלת מכפרם.
מאבקם של תושבי תוחלת נגד פירוק הכפר לא צלח, ובתחילת שנות ה-70 התקבלה החלטה ממשלתית, לפיה יש לפנות את כל תושבי תוחלת ולהעבירם לשכונה חדשה, שבנה המינהל עבורם, בישוב אזור לא רחוק ממרגלותיו הדרומיים של הר-מזבלת חירייה. חלק מהתושבים קיבלו פיצויים ועברו להתגורר בישובים כמו ראשון לציון ואחרים.
בסך הכול פונו מכפר תוחלת למעלה ממאה משפחות ומספר מוסדות ציבור בהם ארבעה בתי כנסת, ואילו רק שתי משפחות מתוחלת נשארו במקומן: משפחת דורב ומשפחת קלנר. משה דורב נפטר לפני מספר חודשים. נפגשתי לפני כמה שבועות עם בנו שאול, בבית שבו גדל בתוחלת ונמצא כיום בתחום שטח כפר חב"ד מול בניין 770. הוא מספר לי בהרחבה על החיים בכפר תוחלת, על האנשים ועל האווירה ומלא ערגה לכפר ילדותו שהיה ונעלם.
לא רחוק משם נמצא בית משפחת קלנר: אב המשפחה היה מראשוני תוחלת, בפתח הבית מקבל אותי בנו יעקב קלנר שגר בבית כיום. גם יעקב קלנר מספר לי על החיים בכפר, על הדמויות שגרו בו ועל החיים המשותפים עם כפר חב"ד.
ההיסטוריון, ד"ר דני בר-מעוז, חקר בצורה יסודית ומעמיקה את סיפור כפר תוחלת. הוא סיפר לי כי נבר במסמכים ובקטעי עיתונות, ראיין רשימה ארוכה של אנשים הקשורים לתוחלת, ואף כתב ספר על כך. ממחקרו עולה, כי הגורמים העיקריים לכך שהצליחו לנשל את תושבי תוחלת מכפרם הם: מבנה חברתי רעוע ואי-לכידות חברתית שאפיין את תושבי תוחלת, והיעדר גב ותמיכה של גוף מפלגתי או התיישבותי. אילו אנשי תוחלת היו מלוכדים והיה עומד מאחוריהם גוף מפלגתי או התיישבותי תומך, הם לא היו מפונים - קובע ד"ר בר-מעוז.