בעוד כחודש ימלאו שנתיים ללכתך מאיתנו בייסורים קשים. אנחנו נמצאים רגע לפני כניסתו של יום כיפור, יום של חשבון נפש ובו אנחנו מבקשים סליחה ומחילה איש מרעהו. עבירות שבין אדם לחברו יום כיפור אינו מכפר אם לא ביקשת סליחה מהאדם שפגעת בו, סליחה אמיתית שבאה מעומק הלב ואני לעולם לא אוכל לבקש את סליחתך יותר.
לכן, מאיר, אחי היקר, שנמצא בעולם אחר וטוב יותר, כך אני מקווה, אני רוצה לבקש ממך סליחה ומחילה. סליחה שפגעתי בך במילים ולא הבנתי את מצוקותיך. סליחה שלא הייתי איתך ברגעיך הקשים ולא סעדתי אותך עת התגלתה בגופך מחלת הסרטן הנוראית. סליחה שבמשך כל השנים שחיית בבדידותך ביישוב שבו התגוררת אחרי גירושיך התעלמתי ממך, לא ביקרתי אותך כמעט אף פעם ולא הייתי "אח אמיתי" בשבילך ולמענך.
מותך הגיע בהפתעה גמורה עבורי, בבום אחד גדול. הייתה לי תקווה שתצא מזה למרות ששאר המשפחה ידעו שהמצב אבוד. זה היה שוק חזק כל-כך בשבילי, כמו מכת פטיש בראשי ואני חושב עליך כמעט מדי יום. לי לא היה שמץ של מושג שמצבך הבריאותי כל-כך קשה וימיך ספורים.
חייך ומותך היו סאגה מתמשכת של סבל נוראי. היית בודד, ערירי וגלמוד, אבל אף פעם לא התלוננת או ביקשת עזרה מהמשפחה וממני, למרות שהיית זקוק לכך בצורה נואשת. אחי היקר, אני אחיה עד כלות ימיי ועד נשימתי האחרונה עלי אדמות עם ייסורי המצפון הללו, ויש פצע בליבי שלעולם לא יגליד. שום דבר שאוכל לעשות עתה לא יכפר על האח שלא הייתי עבורך. מותך הוא מצב נתון שככל הנראה לא אוכל להשלים איתו אף פעם, למרות שזה לא ניכר עלי.
אני אוהב אותך ואתה חסר לי כל-כך שאין לך מושג, ובמיוחד לאימא שהייתה קשורה אליך בצורה יוצאת-דופן. הייתי עושה הכל (!) כדי להחזיר את הגלגל לאחור, להיות שם לתמוך בך ולעזור לך, אפילו ללכת לשתות בירה איתך, דבר שמעולם לא עשינו יחד.
אז לפני כניסתו של יום חשבון הנפש אני מכה על חטא, מבקש סליחה ומחילה שוב מעומקא דליבא, ומקווה שאיכשהו תראה את בקשת הסליחה שלי. יהי זכרך ברוך, מאיר, נוח על משכבך בשלום. ת.נ.צ.ב.ה.