ההיסטוריה מוכיחה שישראל הייתה למדינה עצמאית כבר ב-1312 לפני הספירה, אלפיים שנה לפני קום האיסלאם, בעוד שהפליטים הערביים בישראל החלו להזדהות כפלשתינים ב-1967 - שני עשורים אחרי הקמת מדינת ישראל המודרנית. לאחר כיבוש הארץ ב-1272 לפני הספירה, שלטו בה היהודים אלף שנים תמימות, והייתה להם נוכחות רצופה בה במשך 3,300 שנה. השליטה הערבית היחידה בארץ, לאחר הכיבוש ב-635 לפני הספירה, נמשכה רק 22 שנה.
במשך יותר מ-3300 שנה הייתה ירושלים הבירה היהודית. היא מעולם לא הייתה בירתה של ישות ערבית או מוסלמית. אפילו כשכבשו הירדנים את ירושלים הם לא הפכו אותה לבירתם ומנהיגים ערביים לא ביקרו בה. יותר מ-700 פעם מוזכרת ירושלים בתנ"ך, ואפילו לא פעם אחת בקוראן. את ירושלים יסד המלך דוד ורגלו של מוחמד מעולם לא דרכה בה. עובדה היא שיהודים מתפללים כשפניהם מופנות לעבר ירושלים. המוסלמים, לעומתם, מתפללים כשפניהם מופנות למכה, ואילו כשהם נמצאים בין ירושלים למכה - פניהם מופנות למכה ואחוריהם לירושלים.
ב-1948 עודדו מנהיגי ערב את הפליטים הערביים לצאת מישראל, בהבטיחם לטהר את הארץ מיהודים. 68% מהם ברחו בלא לראות בכלל חייל ישראלי. פליטים יהודיים, לעומת זאת, נאלצו לברוח מארצות ערביות בגלל אלימות, רדיפות ופוגרומים מצידם של הערבים.מספר הערבים שיצאו ב-1948 מישראל מוערך ב-630,000, כשמספר הפליטים היהודיים מארצות ערב מוערך באותו אומדן.
זכות עדיפה
מסתבר שהפליטים הערביים לא נקלטו, בכוונה תחילה, בארצות הערביות, וזאת למרות שטחן הענק. מתוך 100.000.000 פליטים בעולם, מאז מלחמת העולם השנייה, הם מהווים את הקבוצה היחידה שלא נקלטה או השתלבה בארצות-עמם. הפליטים היהודיים, לעומתם, נקלטו כולם בישראל - מדינה שאינה גדולה יותר מניו-ג'רסי. אסור לשכוח שלערבים יש שמונה מדינות - לא כולל פלשתין. ליהודים, לעומתם, יש רק מדינה יהודית אחת. הערבים הם אלה שיזמו את כל חמש המלחמות נגד ישראל והפסידו בהן, כשישראל נאלצה בכל פעם להתגונן ולנצח.
אין לשכוח שאמנת הפת"ח עדיין דורשת השמדת ישראל. אסור גם לשכוח שישראל היא זו שמסרה לפלשתינים את רוב שטחה של הגדה המערבית, אפשרה להם אוטונומיה תחת הרשות הפלשתינית, ואף סיפקה לה נשק.
בעת השלטון הירדני נבזזו אתרים יהודיים קדושים ומהיהודים נשללה זכות הגישה אליהם. בשלטון היהודי, לעומת זאת, נשמרו כל האתרים המוסלמיים והנוצריים ואף נפתחה הגישה אליהם למאמיני כל הדתות. האו"ם שתק כשנהרסו 55 בתי-כנסת בירושלים על-ידי הירדנים ושתק גם כאשר הירדנים חיללו, בשיטתיות, את בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים. ואם לא די בכך, הרי שהאו"ם לא הפר את שתיקתו גם כשהירדנים אכפו מדיניות נוסח אפרטהייד, שמנעה מיהודים להגיע להר הבית ולכותל המערבי.
בכל אלה ניתן ללמוד שלישראל, כמדינה, יש זכויות עדיפות על הארץ הזאת על פני זכויותיהם, כביכול, של הערבים, התובעים ממנה, שלא בצדק, את מה שבעצם אינו מגיע להם.