ימים לפני יום הכיפורים הלכו לעולמם שני חברי כנסת לשעבר - משה ורטמן ו
חנן פורת ע"ה. האחד, משה ורטמן ז"ל שהיה אישיות יוצאת דופן. ניצול שואה שבמלחמת העצמאות נפצע קשה מאוד. איבד את עינו ונפגע קשה בפניו. לאחר תקופת החלמה ממושכת חזר לצבא והמשיך בשירות העם והמדינה. עם שחרורו הקדיש חייו למען האדם העובד וכיהן במגוון תפקידים במועצת פועלי חיפה. בימים של חיפה "האדומה" שרוב, אם לא כל תושביה, היו עובדי כפיים שנזקקו ללא מעט הגנה מקצועית שלה זכו מורטמן.
בשירותו בכנסת (החל מהשישית) המשיך לדבוק בעקרונותיו, עקרונות תנועת העבודה, ולא נטה אחרי שום אופנה חולפת. ידע להיאבק על דעותיו אך תמיד שמר על המסגרת. בכנסת ה-8 זכה לכהן כיו"ר סיעת העבודה וממלא כיו"ר הנהלת הקואליציה. בממשלת רבין הראשונה בה היה עליו לנווט בין רבין, פרס ואלון ובנוסף בסיעתו ובקואליציה מורכבת מאין כמוה עם
שולמית אלוני והמפד"ל.
הימים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, ימי ערעור האמון במנהיגות הלאומית וורטמן בחוכמתו, ברגישותו, באדיבותו ובעקשנותו הצליח להוביל את הספינה הקואליציונית המסובכת, שבראשה ראש ממשלה חסר ניסיון פוליטי לחלוטין, בים המשברים המפלגתי. מול הכרישים לא חשש ואת הנעלבים ידע ללטף. כעקשנות מלטפת ניתן לתאר את כהונתו כיו"ר הקואליציה, עד למשבר שהביא לפירוק הממשלה.
גם כשלא נבחר לכנסת הפשיל שרוולים וחזר לעירו ולפועלים. כאן הרגיש בבית ונבחר לכהונת מזכיר מועצת פועלי חיפה והמשיך במלאכת הקודש של ייצוג ציבור העובדים. גם לאחר פרישתו המשיך להקדיש את חייו למען הציבור ועמד בראש הסתדרות הגמלאים בחיפה ונלחם כארי למען זכויותיהם.
גם חנן פורת נפטר. כבודו במקומו. גם הוא נאמן לעקרונותיו אך לא למסגרות. עקשן כפרד שכשלא התקבלה דעתו עבר למפלגה אחרת. מהתחייה למפד"ל משם לאמונים, תקומה ולאיחוד הלאומי. פורת כיהן בלא מעט כנסות ותפקידו הבכיר ביותר היה יו"ר ועדת החוקה.
ורטמן ניסה לייצג קונצנזוס ואילו פורת מחלוקת בעם. ורטמן היה איש עקרונות שהבין את הצורך בפשרות. פורת לא זז מעקרונותיו . ורטמן הוביל קואליציה שדגלה בפשרה טריטוריאלית וחנן פורת הוביל תנועה שדגלה בארץ ישראל השלמה.
יותר ממוזר היה בעיני שדפי העיתונות מלאו בפרופילים מדויקים וכאלו שפחות של חנן פורת השנוי במחלוקת ואילו משה ורטמן הצנוע והפשרן לא זכה אפילו לאות. גוש אמונים בראש חוצות ואילו תנועת העבודה נדחקה לשוליים.
אזכור אישיותו המיוחדת של ורטמן ותרומתו למדינה לא היו צריכים לבוא במקום ההספדים על פורת. אלו חשובים וראויים. ורטמן ראוי להנצחת פועלו למען עמו למען ארצו ולמען ציבור העובדים.