יום צילומים נמשך 22-20 שעות", הוא מספר כשאני שואלת אותו על האינטנסיביות של התוכנית, "הייתי יוצא מהבית בחמש בבוקר וחוזר בשלוש בלילה. ככה ארבעה חודשים, פעמיים־שלוש בשבוע. התוכנית שאבה אותי ואת המשפחה כולה. עדיין – הייתי חייב לטוס כדי לשמור על הרישיון, וכך עשיתי פה ושם גיחות קטנות לחו"ל.
בין לבין התאמנתי המון וניסיתי לזכור ולשנן טכניקות, לפחות בהתחלה. צפיתי באינספור תוכניות בישול וקראתי מאות מתכונים כדי לקבל רעיונות כלליים והשראה. אחרי כמה תוכניות הבנתי שאין שום דרך לדעת מה תהיה המשימה הבאה. הדבר הצפוי היחיד היה הזמן. או ליתר דיוק – האין זמן. כך עברתי להתמקד בתרגול סוגים שונים של קיצור תהליכים במטבח".
איך אתה מסביר את ההצלחה של התוכנית? 46.1 אחוזי רייטינג זה נתון חריג גם יחסית למשדרי גמר.
"המתמודדים הם אלה שעשו את זה. הדינמיקה שנוצרה בינינו יצרה אנרגיה מיוחדת. למשל, קשר חזק ואמיץ נוצר בין אבי, אליהב וביני ממש מההתחלה. היינו בקשר טלפוני בין התוכניות ונוצרה תמיכה הדדית בנושאים שלא קשורים לתוכנית. זה השפיע על כל המשתתפים מסביב. הייתה פה מהפכה חברתית בעולם תוכניות הריאליטי".
מה הייתה מידת הפער בין מה שראינו על המסך ובין הנעשה בפועל?
"מה שלחלוטין אותנטיים הם ההפתעה במשימות ולחץ הזמנים. זה נוהל כמו מבצע צבאי. מה שפחות עבר אל הצופים בבית אלו העזרה ההדדית והתמיכה, הראו מעט מדי מזה".
מה הכי חסר לך במטבח של "מאסטר שף"?
"הייתה חסרה לי אש רגילה. אני לא אוהב כיריים חשמליות ומעדיף לראות את הלהבה".
לאורך התוכנית נראית קול לגמרי, בניגוד ללא מעט מתמודדים. תמיד חייכת, לא התפרקת.
"האמת, זו הייתה דרמה אחת מתמשכת. בכל יום הרגשתי שהיום אני מודח. בכל פעם זה לצאת שוב לקרב. אבל אני יודע לזהות את הלחץ של עצמי. זה פקטור שהבאתי בחשבון".
ומה בכל זאת הוציא אותך מריכוז?
"כשנדרשתי גם לדבר תוך כדי עבודה זה היה מאוד קשה. גם הרצון לעזור לאחרים, כשלעתים פתאום מריחים שמשהו נשרף. יש מין דחף כזה להציל את המצב, גם אם זו לא המנה שלך".
אתה זוכר ביקורת שהייתה קשה לך במיוחד?
"במשימת הדיוקן העצמי הראשונה הכנתי סטייק עם פולנטה. אייל שני אמר שזה מזכיר לו דשבורד של 747; מיכל אמרה על המנה שזה טעים ומדויק, אך לא מרגש ולא מקורי. בגלל ההגדרה של המשימה, לקחתי את זה אישית. זה הרגיש כמו סכין בלב. כאילו הגעתי לדייט והועפתי בבושת פנים. גם בחצי הגמר נעלבתי כשאמרו שהכנאפה נשרפה. אני לא מסכים עם זה".
מה המשימה שהכי נהנית בה?
"נהניתי מכולן. במשימת ביצת הפברז'ה הרגשתי כמו ילד שנתנו לו ערכת קסמים או ערכת ניסויים, מסוג האתגרים שעושים לי את זה. נהניתי פחות ממשימת העגבניות המתוקה. מבחינתי זה היה כמו אונס של עגבניות".
יכולתם לטעום את המנות של המתמודדים?
"לצערי הרב היה על כך איסור מוחלט. היו משהו כמו שבע מצלמות על כל אחד מאיתנו והזהירו אותנו שמי שייתפס יודח. אבל יזמנו מפגש שלא במסגרת התוכנית וכל אחד הביא את הקלאסיקה שלו. קציצות ההפתעה של אבי, החצילים הממולאים של שלה, כל המעדנים היו שם".
היה רושם שדחפו אתכם להכין מנות סנטימנטליות, סוחטות דמעות.
"זה נכון. משימת הסליחות, למשל. גם משימת האמא וכך גם הדיוקן העצמי. אבל הכי קשה רגשית הייתה משימת הפלישה לבתים. זה הפך לי את הבטן. אני חושב שקרה לי שם משהו חזק מאוד. פתחתי את המקרר וראיתי את חיי המשפחה עד הפרט הכי אינטימי".