בפרשתנו אנו נתקלים בבני האדם הרוצים לבנות לעצמם עיר עם מגדל גבוה שראשו בשמיים, ועל כך הם נענשים בחומרה. נשאלת השאלה - מדוע? מה חטאם?
על-פי תפישה זו של סיפורנו, המשותפת לחז"ל ולפרשנים בני ימינו, סיפורנו עוסק בחטא החמור של האנושות: במרד שלה נגד השם. מרד זה, יסודו בגאוותה של האנושות - בחתירתה לטשטוש התחום בין האנושי לבין האלוהי, ופריו הרי הוא האלילות והמיתוס האלילי. חטאם של בוני מגדל בבל אפוא, אינו ברצונם להיות מאוחדים, אלא ביומרתם להעפיל השמיימה ולחרוג מגבולם האנושי. "ונעשה לנו שם" - הוא תמצית היומרה הזאת.
סיפור מגדל בבל מהווה המשך לסיפור חטאו של האדם בגן העדן, המרי האנושי של האדם, שהמרה את מצוות בוראו בגן העדן, והביא עליו "דעת טוב ורע" - הוא שגרם לייסוריו. אף שם סיבת המרי היא השאיפה האנושית "והייתם כאלהים ידעי טוב ורע". מאבקיו הקיומיים של האדם שוברים את גאוותו ואת יומרתו להיות כאלוהים.
סיפור גן העדן מנמק את חולשותיו של האדם בתחום חייו כפרט, בעונש על חטאו כפרט. סיפורנו מנמק את חולשתה הבסיסית של החברה האנושית, בעונש על חטאה כחברה מאוחדת. חולשה בסיסית זו היא פיצולה הלשוני-תרבותי-גיאוגרפי של האנושות. פיצול זה גורם לעמים השונים להילחם אלו באלו (דבר שמנקודת המבט האנושית, אף הוא אינו קיים בין בעלי החיים מאותו המין), והוא מהווה עונש לחברה האנושית, שבעת היותה מאוחדת ניצלה את כוחה הרב לשם חריגה מגבולה האנושי והעפלה אל התחום האלוהי.
הגאווה האנושית והאלילות, הן שהביאו לפירוד החברה האנושית ולפיצול הלשוני והתרבותי שלה. ממהותה של האלילות הוא הריבוי: ריבוי אלים, ריבוי מקומות פולחן [דברים י"ב, ב'] וריבוי דרכי עבודה [שם, ל'-ל"א]. הפצתם של בני האדם ופירודם הלשוני-תרבותי הם אפוא השתקפות המצב האלילי גם בתחום החברתי. כך נשברה גאוותה של אנושות מאוחדת להרע, וכך התמעטה יכולתה הטכנית והארגונית לבצע מזימות כגון זו שתוארה בסיפורנו. מעתה יהיו העמים הנפרדים זה מזה, והנבדלים זה מזה בשפתם ובתרבותם, נאבקים ונלחמים אלו באלו בכלי משחית.
רק כשתשוב החברה האנושית אל ה', תשוב האחדות לשרור בה. הן האחדות הלשונית [צפניה ג', ט']. כִּי אָז אֶהְפךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדו שְׁכֶם אֶחָד. ומכאן, באופן טבעי, יבינו הגויים מי הוא העם הנבחר, ויתקיים בהם הפסוק וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכון יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּראשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעות וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּויִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלהֵי יַעֲקב, וְירֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּארְחתָיו כִּי מִצִּיּון תֵּצֵא תורָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָם.