מאז חווה ארז עליה מטאורית כמעט. תחילה התקבל לעבודה בערוץ ג'טיקס כבמאי, תסריטאי ומגיש. משם החל להשתלט בהדרגה על כל ערוצי התוכן על הממיר שלכם: יס ("Y בעשר"), ערוץ 2 ("אחרי הכל" של טל ברמן), ערוץ 10 (תוכנית הבוקר עם אפרת רייטן וקובי אוז), ואפילו ערוץ הספורט. ולבסוף הגיע גם ל"HOT", עם תפקיד הפריצה שלו, בערוץ שחיבק אותו בחום והפך אותו לכוכב - מנחה "מהדורה מוגבלת" של "ביפ". אומנם ערוץ נישה, אבל עם קהל צופים נאמן ונלהב שמסוגל להפוך כל תוכנית בו לקאלט.
"מהדורה מוגבלת" רצה במשך חמש עונות. בארבע מהן חלק ארז את הכורסה עם אפרת אברמוב. לחמישית התייצב לבדו. מי שמזלזל במושג "קאלט" בהקשר הזה, צריך לזכור שהתוכנית כבר בוטלה לאחר עונתה הרביעית, ושבה לעונה נוספת רק בלחץ המעריצים. במהלך אותן ארבע עונות התחלף פאנל המצחיקנים שמסביב לשולחן, וארז, כאמור, הגיש את התוכנית לסירוגין עם אברמוב. אולם העונה החמישית הבהירה מי הכוכבים הבולטים שלה: ארז וצמד רעיו, שחר חסון ואבי אטינגר.
אז במה בעצם עלה ארז על עמיתתו אברמוב? בייחודו. אברמוב היא מגישה מוכשרת ורבת חן, והיא המשיכה בהצלחה לפרויקטים אחרים. היא הנחתה את "מהדורה מוגבלת" בצורה מצוינת, אין תלונות. אבל ברור שהיא לא דודו ארז. אף אחד אינו דודו ארז.
דודו ארז הוא מיוחד. הוא שונה. קומיקאים רבים, מצוינים כבינוניים, נעים על אותה קשת קומית של טיפוסים, חיקויים ומניירות. אבל ארז יצר טיפוס משלו, טיפוס שלא ניתן לטעות בזהותו כשהוא מופיע על המסך עם החליפה, התסרוקת המסודרת, המשקפיים. לאלה נוספים שני אלמנטים בולטים: המימיקה הייחודית, שנעה בין רצינות תהומית לאדישות מוחלטת עם שימוש מושכל בגבה המורמת; ודרך ההגייה שבה הוא בוחר להדגיש הברות מסוימות ולמשוך אחרות, כמו במטבע הלשון המפורסם שלו "האם ראוי".