שקרן בלתי נלאה

בתמצית, הפחדן בורח מפני המציאות, משום שהמציאות משתקפת אליו באופן שמעורר את עולם הפחדים הפנימי שלו. הפחדן רואה במציאות דבר מאיים, ועל כן הוא מרגיש מאויים מפניה. עולם החי מספק לנו מבט מובנה אל עולמו של הפחד, והביטוי בלע"ז Freeze, Fight or Flight משקף לנו את רצף האינסטינקטים החייתיים שבנו, אשר מגיבים לפחד. מי שכבר ביקר בספארי אפריקני, ראה את תגובתן של חיות אשר נתקלות בחיה אחרת שהן מזהות כמציאות מאיימת. התגובה הראשונית היא קיפאון מיידי וריכוז של מלוא ההכרה בנקודת הזמן ובמקום המיידי. נוכחות מלאה של כל ההוויה וניתוק מיידי מכל מחשבה. זהו זרם האדרנלין והופעת הדריכות. זהו שלב ה-Freeze. בשלב זה החיה מעריכה את הסיכונים ואומדת את הסיכויים, ומשם יש עשייה אינסטינקטיבית של אחד משתי האלטרנטיבות: תקיפה fight או נסיגה flight. השקרן האנושי פיתח סגולה אבולוציונית מדהימה במובן זה. הוא עובר את הסיטואציה המפחידה בלי להילחם על האמת. הוא פשוט בורח באמצעות השקר, ומעמיד פנים כאילו עבר בהצלחה את מבחן האמת. רק אם העומד מול השקרן מאפשר לשקרן לברוח מן האמת, הרי שהשקרן ניצח בעימות. למעשה, כאשר העומד מול השקרן מאפשר לשקרן להתחמק מעימות עם האמת על-ידי שקר, הוא ממשיך את השקר המקורי ומכפיל את כוחו. שקר הוא סיבוך המציאות לטווח זמן קצר או ארוך, אך הוא בפירוש סיבוך המציאות, לרעת כולם. השקרן בורח מעולם הפחדים שלו, וכאשר הוא בורח ומשאיר מאחוריו שקר כלשהו, הוא למעשה מזהם את הסביבה ומייצר עולם פחדים חדש אצל מאזיניו.

השקר אינו עובדה ואין לו יכולת קיום משל עצמו. השקר הוא פשוט מאוד העדר אמת. השקר זקוק לאמת על-מנת להתקיים, אך האמת אינה זקוקה לשקר על-מנת להתקיים. מי שמורגל לומר אמת עשוי להיתפס באמירה שאינה אמת אך אין הוא שקרן. לעומתו, מי שמורגל להתחמק מן האמת ולהוליך שולל, עשוי לומר אמת מדי פעם, אך הוא עדיין יישאר "שקרן". בהשוואה, גם הבוגדנות היא איכות מאותה המשפחה של חוסר ערכיות מוסרית. ולדוגמה, כאשר ח"כ לשעבר עזמי בשארה נהג בדמוקרטיה הישראלית בזלזול ופגע בה בכל עת שניתנה לו ההזדמנות, היה זה מפגן ברור של אופי בוגדני, בבחינת מי ששותה מן הבאר וגם מטיל את מימיו בתוכה. אשר על כן, אף אחד לא נפל מהכסא כאשר הוא ברח מן הארץ כאשר הועלו חשדות כי הוא סייע לחיזבאללה ומסר מידע על מיקומי פגיעות טילים במהלך מלחמת לבנון השניה. גם הבחור שידוע כפלרטטן, מתרועע עם נשים רבות, נוהג להזמין אותן ללשכתו על-מנת לדון עימן ביחידות בגורל האומה וביחסי החוץ של המדינה, או ההוא שנוהג להעביר את הטלפון שלו למצב "השתק" ומתעניין בתוכנות למחיקת היסטוריית גלישה ברשת, מן הסתם ייתפס יום אחד "על חם". הכתובת תמיד נמצאת על הקיר, ורק עיני המעריצות, והמצביעים הנאמנים, עוברים חולפים ביעף על הכתובת שעל הקיר כאילו קישטה קיר של גלריה והיא בכלל מעשה ידי שגאל. בוקר טוב מעריצות ומצביעים נאמנים, זו לא גלריה לאמנות, וזה אינו שגאל.

השקרן, ככל אדם, אינו מתכוון להרע לאף אחד. נהפוך הוא. השקרן מנסה, ממש מתאמץ, במודע ושלא במודע, להיטיב עם כולם, להיות בסדר ולצלוח את האירועים הקשים בקלות יחסית. לפעמים מסובבים את האמת מעט, לפעמים מקשטים אותה ומוסיפים לה דקורציה, ועל-פי רוב זה עובד לשקרן. אבל השקרן בעצם פוחד להתעמת עם האמת ועל כן הוא בוחר בחצאי אמיתות, בסילופי אמיתות, ובתוספות פרי מוחו לאמיתות. השקרן מודע היטב לכך שאינו אומר אמת, והוא מתרץ לעצמו את מעשיו בכך שכוונתו היא להיטיב עם מי שהוא משקר כלפיו. "שקר לבן" הוא אישור חברתי לשקר לאנשים שאוהבים, על-מנת שהם ירגישו טוב ונוח עם המציאות, ויוכלו לעכל חלק מסוים של האמת במקום את כולה. שקר הוא מפלטו של הפחדן, ולכן, הוא אופי ולא התנהגות. התנהגות אפשר לשנות על-ידי נורמות חברתיות, הסכמים ברורים על מה מותר ומה אסור. אופי, לעומת זאת, אפשר לשנות, אך זה לוקח זמן רב, ורצון כן ואמיתי של בעל האופי הקלוקל לתקן את דרכיו. תהליך כזה מתחיל, ממש כמו בחבורות של "אלכוהוליסטים אנונימיים", בהכרה אישית עצמית בבעיה, וכל פגישה כזו נפתחת באמירה: "קוראים לי ביבי, ואני שקרן".

כשנתניהו הבטיח לציבור הישראלי כלכלה, הוא באמת התכוון לכך. בכל צעד שנתניהו עשה על המשעול הכלכלי, הייתה טובת הציבור לנגד עיניו. אך טובת הציבור היא האמת, שאיתה לא יכול היה נתניהו להתמודד, והיא הפחידה אותו כמו שרק אמת מפחידה יודעת לייצר פחד ושקרים. הדרך הכלכלית שנתניהו בחר בה, ובאמצעותה רצה לספק לציבור את הסחורה שהבטיח, דומה מאוד לדרכו של שר האוצר הידוע ביותר, והזכור לכולנו מימי מפא"י. האיש עם הפנקס בכיס. דרכו של ספיר עברה דרך ברוני ממון ובאמצעותם הוא הקים כאן תעשיות ענק לתפארת. השותפות עם ברוני הממון הזרימה לישראל הצעירה והעניה הררי השקעות, לצד בניית פירמידה עם מוטת שליטה מוחלטת של בעלי הממון במשק הישראלי. נתניהו הלך עם כל הקופה על השיטה של מפא"י (וכמובן דאג להזכיר לכולנו כמה מפא"י הייתה גרועה לכלכלה, וכמה חשוב שהליברליזם של נתניהו יחזיק במושכות הכלכליות). למי שמחפש לראות כיצד נראה החזון של נתניהו הלכה למעשה, מוזמן להתבונן ברחובותיה של ניו-יורק. בעוני, בפשיעה, בניכור החברתי, בחסרי הדיור והמובטלים פושטי היד, אל מול העושר הבלתי נדלה של האחוזון העליון.

כשנתניהו הבטיח שהוא טוב לביטחון (כמו שהוא טוב לכלכלה), הוא בחר במילה ביטחון בכוונת מכוון (ובטח היה שם איזה יועץ סתרים מיליארדר אמריקני ברקע). ביטחון זה לא שלום. ביטחון זה ההיפך משלום. ביטחון זה בדיוק מה שהפחדן צריך כדי לא להתעמת עם האמת ממקום של ראייה מפוכחת של המציאות. למי שיש ביטחון, אין צורך במציאות. השיקוף של המציאות אינו רלוונטי לבעל ביטחון, משום שהביטחון מייצר תמונת מציאות דמיונית הזויה המתקיימת בעיני המתבונן בעל הביטחון בלבד, ואין לה שום קשר עם המציאות. הביטחון של נתניהו הוא אותו הביטחון שמנסים מנהיגי עזה לייצר עבור נתיניהם. ביטחון שאפשר יהיה להכניע את המציאות אם רק נפנה את מבטינו ממנה אל עבר מציאות אלטרנטיבית. אם יהיו לנו מספיק טילים, נוכל להרגיש ביטחון ולהפציץ את הישראלים. על ההיגיון של השותף הישראלי לתפיסת הביטחון הזו, אם רק יהיו לנו מספיק התנחלויות ושטחים, אזי נוכל להרגיש ביטחון שהטילים שלהם לא יגיעו עד אלינו, ואז הם ייחלשו, ואז נוכל להמשיך להתעלם מקיומם ומצרכיהם, ונעשה את מה שעשינו ב-1948. ומה באמת עשינו ב-1948 שואל הגשש? ומשיב לו גשש אחר: "60 שנה אחורה, לך תזכור". אבל המציאות אינה בדיחה. המציאות, גם אם מרה היא, היא המציאות ואין בלתה. וכפי שנאמר: "...בבחירה שבין אמת מכוערת לשקר יפה, עדיפה האמת על פני כל שקר..." בבחירה הזו, נתניהו בוחר תמיד באופן שגוי, והולך ומסתבך מבחירה אחת לשניה. סרקוזי ואובמה נתפסו אומרים אמת, ועכשיו הם שותקים שתיקה רועמת. הציבור בישראל קנה את השקרים עד כה. האם הציבור בישראל ינתק את הקשר הגורדי של השקרים החברתיים והמדיניים, ויצביע "אמת" בבחירות הבאות?

שקר הוא העדר אמת, וסחר חליפין בשקרים התקיים מאז ומעולם בין כל בני האדם. ואולם, מערכות השקרים ההדדיות מתפרקות בכל עת שהמאסה הקריטית של השקרים הגיעה לנקודת ארכימדס שבה היא חייבת להתאזן עם אמת מכריעה. האמת מטה את הכף והמוני שקרנים מתמוססים לאורה ומתפוגגים. מה שנדמה היה עד לאותו רגע כיסוד יציב ואיתן של שקרים לבנים, מתמוטט כקיר לבנים אל מול סופת טורנדו. כל המהפכות הרשומות בתולדות האנושות החלו עם אמת אחת שכבשה לבבות רבים והתגברה לאיטה כמים חורטים בסלע (גנדי בהודו, נלסון מנדלה בדרום אפריקה), או כסופה איתנה המכחידה תשתיות שקרים ענקיות (מסיבת התה של בוסטון כדוגמה היסטורית, ונפילות המשטרים הערביים שסביבנו כדוגמה עכשווית). שקר הוא כלי להתמודדות עם פחד פנימי, הנובע מאי יכולת הבנה והכלה של המציאות. רגע לפני הקריסה הגדולה, האיש שבראש הפירמידה כלל אינו מודע למתרחש במורד היסודות, רק משום שאינו יכול להכיל את המציאות והקשיים שהיא מציפה, ועל כן הוא נוהג, מאז ומתמיד, ליצור מציאות דמיונית באמצעות שקרים. "... אפשר לשקר לכל האנשים מעט זמן. אפשר לשקר למעט אנשים כל הזמן. אבל אי-אפשר לשקר לכל האנשים, כל הזמן..."