ענבר לעומתה, עסוקה בלהיות סקפטית מסביב לשעון. אלמלא אביה היה ממייסדי הקשת המזרחית, אפשר היה לומר שעוד באירופה היא הייתה סקפטית. היא סקפטית לגבי המרוץ המהיר לצמרת של ניקול, היא סקפטית לגבי המנה שמגישים לה במסעדה, היא סקפטית לגבי נשים שלא חותמות על הסכמים, היא גם משתוממת כיצד ברק מוצא קליפים על אתי דדון ביו-טיוב. כל הסקפטיות הזאת מתפוגגת למראה תמונה שמגישה לה לקוחה בה רואים את בעלה עם אישה אחרת.
האישה כנראה באמת עתירת ממון, כי לפי הקומפוזיציה ואיכות הצילום, נראה שאלכס ליבק או אנני לייבוביץ' בכבודם ובעצמם, בלשו אחרי הבעל הבוגדני. לאחר-מכן, מגיע המקרנן ולראשו כיפה. השוס החדש במגזר הדתי הוא להשתתף בריאליטי, אז למה לא גם בתור דרעאק שלא רוצה לשלם מזונות. ענבר מודיע לו שהם ייפגשו בבית המשפט. ארני בקר לא יכול היה לעשות את זה יותר טוב.
בבית של ניקול מסתבר שענבר יודעת לא רק לעורר תהיות, אלא גם לסיים משפטים עם סימן קריאה. אתי מביאה לניקול ספר צילומים של אימהות וילדיהם, האחרונה מתייחסת אליו כמו אל מבחן רורשך של ישראל ביתנו ובמקום אם ערביה וילדה רואה שתי מחבלות מתאבדות בפוטנציה.
ענבר מודיעה לניקול שהיא פשיסטית, אתי לא מבינה למה לה פוליטיקה עכשיו. שתיהן, כרגיל, מפספסות את הנקודה. בזמן שניקול לא עסוקה בכתיבת ניירות עמדה לנשיא מדבדב, היא עושה הכל בשביל לקבל זמן מסך. בינתיים האמצעים פחות ופחות מקרבים אותה למטרה ורק הופכים אותה למנחם בן רק בלי התואר בספרות, ועם תספורת יותר מוצלחת.