בבית העם הישן בירושלים, שכמו כל בניין ציבורי בעיר נקרא ע"ש איזה תורם שאינו גר בעיר (ז'ראר בכר במקרה הזה), מתאמנת להקת מחול בשם "קולבן דאנס". אינני מוסמך לשפוט בדבר איכות המחול, אבל אני בהחלט יכול לשפוט בדבר הרעננות והחן שאופפים את המקום בכל יום בזמן שהרקדניות יוצאות החוצה להפסקה ויושבות להן בשמש לנוח ולפטפט, וכל החולף בסביבה חושב לרגע שהוא עובר בגן עדן של הנעורים, ולא נוגף רגליו במדרכות ירושלים של שנאה ואבנים.
בכדי למנוע אשליות אופטיות כאלה, כאילו יש לעיר תקווה או שיש בה מקום ליופי ואסתטיקה, נרתמו חרדי העיר ורבניה לאיים על הלהקה כדי שזו תסגור את וילונות אולם החזרות, לבל יראו העיניים מבעד לחלונות את מה שהלב חפץ בו, ולא יתעורר חו"ח היצר הרע בלב העוברים ושבים. וכך היה, הוילונות כיסו ותוגה נפלה על הבניין ומבואותיו.
וקמה זעקה ונקבצו המוחים והמפגינים וחילוני ירושלים והחליטו להתכנס ולהרים את הוילונות. ואף מוזיקה הייתה שם, ונאומים, והוצג מופע בלט מעניין, והרקדנים והרקדניות הופיעו בפנים ובחוץ והכל היה מושלם. כמעט ביאת המשיח החילוני.
ומכיוון שפעולה כזו, רקדניות חינניות וחילונים חצופים, לא יכולה להשאר בירושלים ללא תגובה, אז מייד התחיל לרדת גשם משמים וכולם פוזרו. מה לעשות. לא פייר ולא כוחות, אבל ככה זה בכל פעם שהקבוצה החילונית מנסה לשחק נגד המקומיים במגרש הביתי של הקדוש ברוך הוא.