פעם, לפני שישראל התרגלה שיורים עליה אלפי פעמים והיא נותנת לזה פשוט להימשך ורק חובשת קסדה, מערך הגנת הנ"מ הקטן של צה"ל היה מרוכז כולו בהגנה על יכולת ההתקפה של צה"ל, לא בהגנה על אזרחים. הנ"מ הגן על יכולתם של מטוסי חיל האוויר להמריא ולתקוף בעומק האויב, הוא הגן על "העיניים של המדינה" שמראות לצה"ל מה קורה בעומק שטח האויב כדי שידע בדיוק היכן לתקוף, הוא הגן במלחמת יום כיפור על הגשרים שנפרסו על תעלת סואץ כדי לאפשר לצה"ל לתקוף בעומק מצרים ולהכריע את המלחמה. ותו לא.
כל עוד ישראל הגנה על עצמה באמצעות התקפה מכרעת על אויביה התוקפים אותה, הנ"מ אף פעם לא הגן על תל אביב, חיפה, שדרות, אשקלון... והרשימה מתארכת משנה לשנה עם המשך אי-התגובה שלנו לירי על ישראל. התגובה הקיימת היא זניחה, סמלית, עובדה שהירי נמשך.
הרבה יותר קל להבין את העניין המהותי הזה כשאין לך כמעט כוחות ומשאבים ואתה נלחם על חייך עם המעט שבמעט, בלי שום מרווח טעות. הנה, בשיא הקיצור, סיפור הפלת המטוס הראשונה, זו של הנ"מ, וזו של מטוסי הקרב של חיל האוויר, במלחמת העצמאות. כי מה שהיה כל-כך ברור אז, לא ברור כיום ליותר מדי אנשים:
כשמדינת ישראל הוקמה, "העוצמה הקרבית" של חיל האוויר כללה ארבעה מטוסי קרב שהגיעו ארצה מפורקים ועדיין לא הורכבו מחדש, ושישה תותחי נ"מ קלים, וזהו. בסיסם של אותם ארבעה מטוסי קרב ראשונים היה בשדה דב הקטן מצפון לתל אביב (אז זה עוד היה מחוץ לעיר). חיל האויר המצרי, שהיה מצויד היטב, הפציץ אז את מרכז תל אביב באופן יומיומי ללא שום הפרעה.
שאלה: תל אביב מופצצת מהאוויר יום אחרי יום ללא שום הגנה, אנשים נהרגים. יש לך שישה תותחי נ"מ קלים מוכנים להפעלה, ובעוד כמה ימים יהיו לך ארבעה מטוסי קרב מוכנים להפעלה. המספרים נשמעים מצחיקים, אבל זה כל מה שיש לך, ולכן אתה חייב למקסם את מה שתפיק מהמעט הזה, לעשות את הדבר הכי נכון. איפה תציב את ששת התותחים הקלים, על מה תגן, על העיר, או על בסיס חיל האוויר שמחוץ לה?
התשובה, והתשובה הנכונה, הייתה כמובן שהנ"מ הגן על בסיס מטוסי הקרב ולא על העיר המופצצת. וזאת משום שחיל האוויר המצרי תקף לא רק את תל אביב, אלא גם את שדה דב. מטוסי הקרב עוד לא היו מורכבים, לא יכלו להמריא, וכך מי שהגן עליהם ומנע את השמדת חיל האוויר הישראלי עוד בטרם המריא לקרב היה כוח הנ"מ הקטן, שהצליח להפיל מטוס קרב מצרי שתקף את שדה דב והניס את האחרים. כמה ימים מאוחר יותר, מיד כשארבעת המטוסים הראשונים היו מוכנים לטיסה, הם המריאו, וכבר בטיסה הראשונה שלהם הם תקפו את כוח החוד של הצבא המצרי הגדול שהגיע אז למרחק 32 ק"מ בלבד מתל אביב, ועצרו אותו. המצרים ההמומים לא התקדמו יותר, מחשש להתקפות אוויר נוספות.
רק לאחר מכן חיל האוויר הזעיר התפנה לטפל בהפצצות של חיל האוויר המצרי על תל אביב. מטוס קרב ישראלי יחיד מבין השלושה שנותרו (אחד מהארבעה הופל באש מצרית מהקרקע באותה תקיפה על הצבא המצרי), המריא משדה דב והפיל שני מטוסים מצרים בעת שהפציצו את תל אביב. מאז, חיל האוויר המצרי לא ניסה יותר להגיע לשם, וחיל האוויר שלנו התפנה לתקוף בעומק השטח המצרי כדי לסייע ככל האפשר לניצחון במלחמה.