מפעל התפלה בגליל המערבי - תמיהות וחשדות

מדינת ישראל קבעה בשנת 2009 (תמ"א 34ב/5, על הקמת מתקני התפלה): "מתקן יוקם בשטח שיועד בתוכנית מאושרת לתעשיה לסוגיה (...) ויהיה צמוד דופן למתקנים קיימים (...). מדובר בהחלטה ממשלתית מחייבת ומאוד הגיונית לכאורה. גם הצורך הלאומי להקים מפעלי התפלה גדולים ולספק את צרכי המדינה במים, לא יכול לאפשר השתוללות תכנונית, הרס ערכי סביבה וטבע והקמת אזורי תעשיה חדשים בהשקעה בלתי הגיונית של הקמת תשתיות מאפס. על-רקע ההחלטה ההגיונית הזו – מתרוממת גבה של תמיהה ומתגנב אל הלב חשד, שמשהו מוזר מתרחש בתחום קבלת ההחלטות על מיקום מפעל התפלה גדול בגליל המערבי (קישור).

התעלמות מההיגיון התכנוני

מעט רקע על התעלומה שהולכת ומתרקמת לנגד עיניהם המשתהות של תושבי הצפון: לאחרונה התקבלה המלצה של ועדת העורכים (ועדה בינמשרדית), על הקמת מפעל התפלה ותחנת כוח, על האדמה החקלאית הפורייה של שבי ציון. ההמלצה הזו של הוועדה, שעלולה להפוך למציאות, מגלמת ליקוי מאורות ומהווה איום להרס בלתי הפיך של איכות חיים, ערכי טבע וערכי סביבה באזור כולו. על-פי טענת ועד הפעולה גליל מערבי, ההחלטה התקבלה תוך כניעה ללחצים נגד אתרים אחרים, תוך התעלמות מהשכל הישר ומההיגיון התכנוני ותוך סתירה של החלטות קודמות של המדינה. במלים פשוטות, מדובר בהקמת אזור תעשיה חדש, לא מתוכנן ולא מאושר, שסותר את תמ"א 35, את עיקרון שימור השטחים החקלאיים והמרחב הפתוח, ואת תנאי הסף לבחינת חלופות מיקום וסותר גם את החלטות העבר של המדינה עצמה בנושא מפעלי התפלה. . אין ספק, כי מדובר בתקדים מסוכן. מקומם של מפעל ההתפלה ושל תחנת כוח הוא באזור תעשיה קיים ולא על שטח אדמה חקלאי צר בין שני יישובים כפריים. מה שיקרה מחר על אדמת שבי ציון, יקרה מחרתיים בכל מקום בארץ.

מפלצת תעשייתית מזהמת

בדיקה על כוונות המדינה עלולה לעורר פלצות: מדובר בהקמת מפלצת תעשייתית מעשנת, מזהמת, מרעישה ומוארת - 24 שעות ביממה – בלב לבו של מרקם חיים כפרי, בקרבת בתים, באזור המשמש לתיירות, בקרבת חוף ים ייחודי ובסמוך למקטע ים המיועד לשמורת טבע ייחודית. המפלצת התעשייתית עלולה לקום על 100 דונם אדמה חקלאית מניבה, במרווח צר, שבין קיבוץ לוחמי הגטאות לבין המושב שבי ציון. בהמשך, המפעל עלול לגדול לכדי 200 דונם ואולי יותר. לנוכח התוכניות אין ספק: מראה האזור, אופיו ויופיו ישתנו לעד. מי שלקח על עצמו את המאבק נגד התוכנית, הוא צוות פעולה של מתנדבים, שמספרם גדל מיום ליום בקצב מעורר השתאות. האתגר: מאבק נחוש ובלתי מתפשר, לבטל את המחטף של ועדת העורכים ואת המלצתה להקים מפעל התפלה ותחנת כוח על שטח ראשוני של 100 דונם ועל שטח כפול ויותר בהמשך. וועד הפעולה אומר: "ההמלצה על הקמת מפעל התפלה ותחנת כוח במיקום הנוכחי, מגלמת ליקוי מאורות ומהווה איום להרס בלתי הפיך של איכות חיים, ערכי טבע וערכי סביבה באזור כולו. ההחלטה התקבלה בדרכי הסתרה והטעיה, תוך כניעה מבישה ללחצים נגד אתרים אחרים, תוך התעלמות מהשכל הישר ומההיגיון התכנוני ותוך סתירה של החלטות קודמות של המדינה." מאיר בן שיה, אחד מבין חברי צוות הפעולה אומר: "אין לזה שום פרשנות אחרת. מדובר בהקמת אזור תעשיה חדש, לא מתוכנן ולא מאושר, שסותר את תמ"א 35, את עיקרון שימור השטחים החקלאיים והמרחב הפתוח, ואת תנאי הסף לבחינת חלופות מיקום וסותר גם את החלטות העבר של המדינה עצמה בנושא מפעלי התפלה. נילחם בזה בכל הכוח, ללא פשרות ומבלי שנתעייף – עד שההחלטה תבוטל." וכאמור בראש דברים אלו, מטה המאבק גליל מערבי נלחם נגד מדינת ישראל על החלטה שלה, שסותרת החלטה קודמת שלה משנת 2009. החלטה הגיונית בעליל, שקבעה: מתקן התפלה יוקם בשטח שיועד בתוכנית מאושרת לתעשיה לסוגיה ויהיה צמוד דופן למתקנים קיימים. יש לזכור, כי לא מדובר רק בהחלטה עקומה על אזור תעשיה חדש בגודל 100 דונם. זהו לא הסוף! אחד הפרמטרים לאישור מיקום של אזור תעשיה בכלל ומפעל התפלה בפרט, הוא היכולת להרחיבו בעתיד. משמעות הדבר היא, שעל קטע האדמה הצר בין שבי ציון לבין לוחמי הגטאות יקום בסופו של דבר אזור תעשיה בשטח כולל של 200 או 300 דונם. סכנה זו מעוררת תהיות. הייתכן כי המשרד להגנת הסביבה, שוחרי הסביבה באזור והגופים הירוקים, שנאבקו בפגיעה בחוף בצת, ייתנו יד להרס מקטע ים סמוך, שמומלץ שיהיה שמורת טבע ימית ייחודית? הייתכן שהמדינה מחליטה ביד ימין לשמור על הגיון תכנוני ולהקים מפעלים כשהם צמודי-דופן לתעשיה קיימת וביד שמאל לאמץ החלטה הפוכה וסותרת?