גינגריץ', כמו רבים בינינו כאן, תופס את ההתנהלות הערבית כניסיון להשמדת ישראל על בסיס אתוס לאומי שקרי. האתוס הזה מקובל עליך למרות כל העובדות הנ"ל, ולי הקטן נותר רק לתהות אם אתה מקבל אותו מחוסר ידיעתן (ואז אתה הוא הבור), או שמא למרות ידיעתן (ואז אתה בא לוויכוח עם גינגריץ' בידים לא נקיות). כך או כך, מותר לגינגריץ' לערער על האתוס הזה מבלי שיואשם בבורות ובשטחיות רק מפני שמישהו חולק עליו מדינית.
ועכשיו ללוגיקה. יהושע מתנשא לא רק על גינגריץ' ההיסטוריון (המקצועי!), אלא גם על גינגריץ' האסטרטג. "...כל רוחבה של המדינה הפלשתינית העתידית...הוא בערך 60 ק"מ. אם ישראל תזיז את גבולה עוד עשרה ק"מ מזרחה, האם זה יגן עליה מפני טילים או תותחים?...או שמא הגנתה הטובה של ישראל תלויה ראשית כל ביחסי שלום ואמון עם הפלשתינים ובפירוז, תוך פיקוח בינלאומי קפדני, של המדינה הפלשתינית מכל נשק התקפי?"
אתה זוכר על מה אתה מתווכח, מר א.ב.? הרי גינגריץ' טוען שהאתוס הלאומני השקרי של הפלשתינים מסכן את ביטחונה של מדינת ישראל בכל גבול. לכן הוא מתנגד לעצם מדינה כזו, כל עוד המזרח התיכון נראה כפי שהוא. לכן אין הוא עוסק כלל בשיח הקילומטרים שאתה כופה עלינו במאמרך. בכל אופן, מעולם לא הוחלט שגבול הקבע בין מדינת ערביי יו"ש, אם וכאשר תקום, לבין ישראל יעבור דווקא 10 ק"מ מזרחה מהקו הירוק. מקורו של הגבול הזה הוא באותו דמיון קודח (שאותו אני מכיר ומוקיר) שממנו באים סיפוריך, אבל אבל לא כל מי שאינו מקבל אותו כמציאות, הוא בהכרח שטחי או בור.
בכל זאת, ללא התייחסות לטיעון 60 הק"מ אי-אפשר. במלחמת לבנון השנייה התברר שחיל האויר התקשה לטפל דווקא בטילים קצרי הטווח – אלה ל-12 ק"מ, כשאת האחרים השמיד ביעילות. שנית, אין תותחים היורים ל-60 ק"מ. תותחים או מרגמות ל-10 ק"מ – יש ויש. שלישית, מדינה פלשתינית עויינת אינה זקוקה דווקא לטילים ולארטילריה כדי למרר את חיינו. גם אם תהיה מפורזת מנשק כזה (בהנחה הבלתי מתקבלת על הדעת שאכיפת הפירוז אפשרית בכלל), היא תוכל לעשות זאת באמצעות טרור עירוני ומרגמות מוסתרות בבתים. רביעית, לפי ההיגיון הפנימי של הטיעון שלך, בכלל לא חשוב איפה עובר הגבול. לכן, אולי כאות לאחווה ולסיום הסכסוך, נחתום איתם על נייר בגבולות החלטה 181 ונסמוך על הפירוז שאתה מציע, זה שיהיה "תוך פיקוח בינלאומי קפדני"? למה שלא נשכח, ספיישל בשבילך, מה קרה לפיקוח הזה בסיני וברמת הגולן לפני מלחמת יום הכיפורים?
ולסיום, גילוי נאות: איני סבור שלא.ב. התרופף בורג, וגם איני סבור שהוא בּוּר. אני סבור כי האדמו"ר של השמאל המתאדה מתוסכל מאוד, וכי במסווה של ויכוח היסטורי, הוא פונה אל צאן מרעיתו במאמר דוקטרינרי. אני מסתמך על הפיסקה המסיימת את מאמרו: "אפשר להבין למה קשה לקוות שארצות-הברית תוכל להוביל את תהליך השלום. לאור זאת, מן הראוי להעריך למה תפקידה של אירופה בהובלת תהליך השלום נעשה חיוני והכרחי יותר ויותר". מאחר שלפחות לפי שעה חדל אובמה מהניסיון להדיח את
נתניהו, ומאחר שמחליפו האפשרי הוא רק גינגריץ' או איזה תואם-גינגריץ', אין יותר תוחלת בהזמנת לחץ אמריקני. אז יאללה מלחמה שלום-עכשיו אינטרנשיונל, אקדמיה ו"
עיתון לאנשים חושבים": אובמה את גינגריץ' – אאוט, סרקוזי ומרקל – אִין.
ועוד גילוי נאות: אם זה אדמו"ר השמאל – אין שמחה כשמחה לאיד.