חזר או נוסע. ח"כ. למה הניחו לקיצור הזה להשתרש? כמו חצץ נגרס: ח"כ. ודאי זה עתה חזר מחו"ל. שוב. הפגרה חלפה כהרף עין. מה, כבר יושבים? מי חשבת. הכנסת זה ככה. אל תשאל. אין מתי לנשום. המ. בנשיאות. ראשות הסיעה מוכרחים וועדת השירותים הציבוריים גם כן. וחוץ וביטחון וכל השאר. ואלה, רק לבקר יודעים. כל פושק שפתיים היום הוא. כפוי טובה לנבחריו העם הזה. תשתה משהו? לשאת אומה שלמה על הכתפיים. כל כך הרבה שנים ללא לאות. לאות.
על הכתפיים. ראית? נפטר טבנקין אז, הרחוב כבר לא יודע מי זה טבנקין היה. עמי-הארץ הבלתי מנוצחים. אני אומר לך צדקו אולי מי שאמרו לו לטבנקין טבנקין, אסור לך לברוח מן הייעוד. מן הגה השלטון כלומר. אפילו זה אוהלה של תורה באוהלה של תורה נהרגים ולא קמים לתחייה. בימינו מנהיג חייב לא להורות בלבד אלא גם להיראות, כמו הצדק.
אבל האיש טבנקין היה אחר. מענקי המהפכה העברית חבורה נפלאה כמו שאמר בצדק גלילי. הייתי בלוויה. איך נשאוהו על כתפיהם. לא לא, אצלנו זה לא כמו שם, מתוכנן. פשוט וטבעי שיגאל נשא אותו בשמאלו וגלילי בימינו. למען ידעו וייראו. אין תרבות בלי רציפות. מוכרח. כן, עוד אספרסו אחד, אבל בבקשה בטובך פחות מים. והדברים. טוב שנאמרו.
אולי משהל'ה לא צריך היה לקרוא על הקבר דווקא את המאמר על כיבוש הארץ השלמה. מוטב שהבן יקרא משהו יותר אישי. אבל ככלות הכול הרי זו הצוואה הרוחנית של האבא. לא? ובן-גוריון יפה שבא בפשטות ונסלח הכול. יריבות שמיריבות. מה כל זה לעומת הדבר המשותף. לפתח הקבר. אומנם טבנקין היה קומוניסט, נזכר משום מה אחרי סתימת הגולל, אבל היה לו שורש. ציוני. גדול. מאד. אז היום, כשמתביישים לומר דבר של ערך, טוב שישנה סמכות שקובעת מיהו ציוני. כי אומה איננה הפקר. איך לא ראיתי מה השעה!
לפנינו פראגמנט קצר של אבא קובנר, שנכלל ב"פרקים מתוך הנוסח השני", בספר השישי של כל שירי קובנר, "מן העיזבון".כרך ו' יצא בימים אלה בהוצאת מוסד ביאליק, בעריכתם של פרופ' דן מירון ופרופ' רחל פרנקל-מדן. בקטע המובא כאן מנסה קובנר לחקות את דיבורי קהל המלווים בהלוויתו של יצחק טבנקין, 1971, בקיבוץ עין חרוד. רכילות ופרטי הווי, נבללים בהערות יומיומיות וקשקושי הבאי, שאוזנו קלטה בעת מסע הלוויה בתוך הבליל היומיומי הזה משחיל קובנר כמה נקודות ציון ערכיות לזכרו של טבנקין. הפראגמנט לא נדפס בחייו של המשורר.