עם התחדשותה הבלתי פוסקת של שכבת עור האפידרמיס, תאי עור ישנים נדחפים החוצה, שם הם בסופו של דבר (תוך כחודש) מתים ונושרים. אצל רוב בני האדם תאי עור אלה קטנים מכדי שיהיו נראים.
כאשר תאי העור מתבגרים, מתים ונושרים תוך יומיים עד שבעה ימים, התוצאה היא תאי עור מתים, לעתים שמנוניים, הנושרים בכמות ובגודל רב יחסית ונראים כפתיתים לבנים או אפורים על הקרקפת או הבגדים, וזוהי תופעה אשר יש לטפל בה ובסיבותיה.
שלושה גורמים, כל אחד בנפרד, יכולים לגרום לקשקשת:
עור שמנוני שמתבטא בריבוי בלוטות חלב שומני או הפרשת חלב שומני.
מתח נפשי.
פטריית שמרים (מלסזיה Malassezia):
בעוד שפטרייה זו נמצאת באופן טבעי על פני עורם של אנשים בריאים וגם של הסובלים מקשקשת, ישנם אנשים אשר אצלם ההפרשות של הפטרייה גורמת לתגובה דלקתית עקב רגישות לכך, ואז נגרמת הפרעה בהתחדשות הקבועה של העור ומתרחשת התבקעות לא מסודרת של תאי העור בשכבה הקרנית.
מניעת הקשקשת
מניעת התפתחות הפטרייה למימדים חריגים מביאה לשינוי מהותי בהיקף תופעת הקשקשת.
שימוש קבוע בשמפו טבעי המכיל שמנים אתריים המיועדים למניעה יפחית הופעה חוזרת של הפטרייה ואיתה הקשקשת.
להלן המרכיבים הטבעיים המקובלים לטיפול בפטרייה: שמן עץ התה, שמן אקליפטוס, שמן לימון, שמן מאנוקה, שמן לבנדר.
כאשר גם הקרקפת דלקתית ועור הפנים באזורים העשירים בבלוטות החלב (צדי האף, הסנטר, ובין הגבות) דלקתי, זוהי סבוריאה.
טיפ לטיפול ביתי בקשקשים
לערבב כמות שווה של חומץ תפוחים ומים ולהשתמש בתערובת הטבעית כשמפו לשיער.
