ונחזור לעולם הצבע. כאשר איש עיתונות בכיר מדבר על שמירת חוק, ועל מרכזיותה בחיי אומה, מרכזיותה במושג "מולדת", סביר להניח שהדובר פשפש ודאי במעשיו, ולא רואה אף נקודה בה יש חשש שהוא עצמו נכשל ואולי אף קיצונית בשמירת החוק. בואו נבחן את שיקול דעתו.
לפני למעלה משנה פרסם אולפנו של
יאיר לפיד מסמך מזויף אשר זעזע במשך תקופה ארוכה את אושיות המדינה, את הממשל ואת מערכת הביטחון. הפרסום היה הגורם המרכזי, לדעתי, בסיכול מינויו של
יואב גלנט לרמטכ"ל. ליאיר לפיד ולאולפנו הייתה "עדות בעל דין" לפני השידור, שהמסמך איננו אמת והוא כדברי בעל המשרד ממנו יצא המסמך (אייל ארד) "תעלול או זיוף". על-פי החוק, (המולדת של יאיר לפיד) ועל-פי הפסיקה של בית המשפט העליון, כל המשתמש במסמך מזויף, תוך עצימת עיניים מהאפשרות שהוא מזויף, דינו כדין המזייף.
עד כמה חשוב לך החוק יאיר לפיד? האם המולדת שלך היא גם המולדת שלי? האם השימוש ההמוני באותו זיוף מציל חיים, אשר למענם, לטענתך, מותר לעבור על החוק? בפני כמה פנים ירקת כאשר פרסמת את המסמך המזויף הנ"ל? בפני איש אחד? עשרים איש? ואולי אפילו ארבע-מאות אלף איש? ולא חדלת, שבוע אחרי שבוע טחנת וטחנת את הזיוף הנ"ל, לא עצרת, לא בלמת. למיטב ידיעתי לא התנצלת, לא בפני הנפגעים הישירים ולא בפני הנפגעים העקיפים, שהם כלל הציבור ב"מולדת".
ואם חשבנו שמדובר בכישלון עיתונאי וחוקי, אסטרונומי ומתמשך, אך יחיד, בא סיפור המינוי של מנכ"ל
רשות השידור. שם שוב טפחה מולדתו של יאיר לפיד על פנינו, או נכון יותר - ירקה על פנינו, כאשר אולפנו פרסם מסמך המוגן באופן ברור ומובהק בחוק הגנת הפרטיות.
טיפול של מערכת חדשות של רשות אחת במערכת חדשות של רעותה הוא בפועל הליכה על ביצים. כל-כך הרבה אינטרסים מעורבים, כל-כך הרבה משקעים אישיים מעורבים, אשר עדיף שיפסלו על הסף אפשרות של עיסוק כזה, אך אם בכל זאת עוסקים בו, יש לעשות זאת בזהירות משנה, תוך הצהרה של המערכת ושל העוסקים בפועל בעניין על ניגודי עניינים קשים, כלכליים, מקצועיים ואישיים.