אני מקבל אליי לא מעט מיילים ורק מעטים זוכים אצלי להכרה. אני מביא בפניכם מייל שנשלח אליי תוך שינויים קלים, עם הכותרת המקורית הרשומה מעל:
הרעיון הוא - להעביר את הקשישים לבתי הכלא ואת המחבלים הכלואים לבתי האבות הממשלתיים. בדרך זו הקשישים ייהנו ממקלחת חמה כל יום ובמשך היום ייהנו מתחביבים, טיולים ברגל ועוד. יקבלו תרופות, טיפול שיניים, טיפול רפואי חינם וללא הגבלה. הם גם יקבלו דמי כיס ויהיו כל הזמן בהשגחה באמצעות מצלמות במעגל סגור ובכך יזהו הסוהרים מיד מצוקה או נפילה.
הקשישים יקבלו שירותי כביסה פעמיים בשבוע, ואת הבגדים והמצעים יקבלו מגוהצים. סוהר יבדוק את מצבם כל חצי שעה ויביא למי שצריך אוכל לחדר. תהיה להם פינה שקטה להיפגש עם בני משפחותיהם. תהיה להם גישה לספרייה, לחדר כושר, בית כנסת ושיעורי תורה. תהיה להם אפשרות ללמוד להשלים בגרויות ואפילו לעשות תואר. לכל קשיש תינתן טלוויזיה רדיו ושיחות טלפון ללא הגבלה. פעילי שמאל יפגינו עבור שחרורם מהכלא והם ייחשבו ההנהגה הבאה של בני עמם.
לעומת זאת, בבתי האבות המחבלים יקבלו אוכל קר, יישארו בודדים וללא השגחה. הם יתחננו לעזרה כלשהי אך יישארו ללא מענה. הם לא יצאו לטיולים בשמש אלא יישבו כל היום בלובי הממוזג של בית האבות ויסתכלו אחד על השני. בשעה שש וחצי בערב הם יישלחו לישון ויזכו למקלחת חמה-קרה פעם בשבוע. דמי כיס וטלפון לא יהיו להם אך הם יצטרכו לשלם עבור שהותם בחדר קטן, כמה אלפי שקלים בחודש. הם יקוו שאולי זה יסתיים יום אחד, אבל לא יהיה מי שישמע זאת. אף אחד לא יפגין עבורם ואת אף אחד לא יעניין מה הם חושבים, מי יבחר בהם והאם הם מכירים בזכותנו על הארץ.
אם יש נקודה אחת חיובית בשחרור המחבלים בעסקת שליט, מעבר לעובדה שהילד שלנו חזר הביתה, היא העובדה שאלף ומאה אסירים כבר לא יישבו לנו על הצוואר. אנחנו לא צריכים לספק להם יותר אוכל, תרופות ותואר ראשון על חשבוננו. את זה הם יקבלו מממשלת החמאס. שם דואגים לאסירים שלהם.