לא דמוקרטית ולא יהודית

החזון הציוני הממשלה הנוכחית פוגעת קשה בעקרונות שעל פיהם הוקמה מדינת ישראל, כאשר המדיניות שהיא מקדמת פוגעת גם באופי היהודי של המדינה וגם באופי הדמוקרטי שלה. במגילת העצמאות הוגדרה המדינה כמדינה שהיא יהודית ודמוקרטית, כשהמטרה הייתה ליצור מצד אחד מדינה שהיא בעלת צביון יהודי ברור, ומצד שני מדינה שתכבד גם את זכויות המיעוטים וחופש הדת של האזרחים הלא יהודים שחיים בה. המדינה "תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות", אבל גם "תשקוד על פיתוח הארץ למען כל היושבים בה". היא "תהיה מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל", אבל היא גם "תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות ותקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". הסכנה היא שהמסלול שבו הולכת המדינה היום ינפץ גם את חזון המדינה הדמוקרטית שבא לידי ביטוי במגילת העצמאות, אבל לא פחות חשוב מכך יחסל גם את המדינה היהודית, שעליה העם היהודי נאבק אלפיים שנה.

השתלטות הימין הקיצוני

הימין הישראלי הקיצוני שהשתלט על המדיניות הישראלית בשנים האחרונות מאשים את כל מי שמתנגדים להתנחלויות כבוגדים וכשונאי ישראל, אבל למעשה היום דווקא אותם אלה שמגדירים את עצמם "כנאמני ארץ ישראל" הם אלה שפועלים בניגוד מוחלט לחזון הציוני ומסכנים אותו. הטירוף שאחז בציונות הדתית שמוכנה להקריב הכול למען שטחים מבודדים, שבהם רוב האוכלוסיה היא ערבית, מסכן את הערכים הבסיסיים של המדינה הדמוקרטית היהודית. ההתעקשות של הממשלה, שמשרתת את הימין הקיצוני, להמשיך ולבנות בהתנחלויות בניגוד לחוק ובצורה כזאת שפוגעת בסיכוי להגיע לפתרון של שתי מדינות לשתי עמים, פוגעת גם באופי הדמוקרטי של המדינה. יחד עם זאת, היא גם מאיימת למחוק את הצביון היהודי של ישראל.

סכנה למפעל הציוני

המסלול שאליו מצעידה אותנו ממשלת נתניהו היום הוא מסלול שיוביל ראשית לפגיעה בדמוקרטיה, שאת הסימנים לכך אנחנו רואים כבר היום בדמות של חקיקה נגד חופש העיתונות והביטוי, נגד מיעוטים נגד החברה האזרחית, ונגד שלטון החוק, ובהמשך גם למצב שבו הקהילה הבינלאומית תכפה עלינו מדינה דו לאומית, שתחסל סופית את חזון המדינה היהודית הדמוקרטית. ישראל נמצאת בסיטואציה כזאת שבה היא צריכה לבחור בין מדינה יהודית דמוקרטית של העם היהודי בגבולות ברורים לצד מדינה פלשתינית, לבין מדינה לא דמוקרטית ולא יהודית עם התנחלויות מבודדות ורוב ערבי. הלאומיות הקיצונית שהשתלטה על השיח הישראלי תוביל אותנו בסופו של דבר לוותר גם על האופי הדמוקרטי של המדינה וגם על חזון המדינה היהודית, כשהתוצאה תהיה מדינה דו לאומית שבה יש רוב ערבי ושלטון אנט דמוקרטי יהודי שלא ישרוד בטווח הארוך, ויאלץ להיכנע לרוב הערבי שייווצר פה. הבעיה היא שכל מי שמנסה להזהיר מפני הסכנות של המדיניות הזאת נתקל מיד בחומה בצורה של בעלי עניין וקיצוניים, שאינם מוכנים לשמוע עמדות אחרות, ומנסים לסתום פיות בדרך אנטי דמוקרטית.

אהבת המדינה

למתנחלים ולאנשי הימין אין את המונופול על אהבת המדינה ואזרחים שמאלנים רבים, שאוהבים את המדינה שלהם עושים שירות צבאי משמעותי ונלחמים על הגנת המולדת, מודאגים מהדרך שאליה הממשלה הזאת מובילה את המדינה. חברי הממשלה הקיצונית הזאת מתחפשים לנאמנים הגדולים ביותר של ישראל ומבטלים כל עמדה אחרת בטענה שכל מי שמתנגד לימין הוא "שמאלני בוגד", כי אכפת להם רק מעצמם ומהשמירה שלהם על הכיסא שלהם. ציוני הוא מי שמכבד את הערכים הדמוקרטיים של המדינה היהודית ועושה הכול כדי לשמור על האופי היהודי של המדינה, ולא מי שמתחבא מאחורי גל פופוליסטי ימני קיצוני ומוביל את המדינה לאבדון.