ילודה, כלכלה ועם ישראל

שמחון מספר שהסיבה העיקרית שכלכלת ישראל לא מגיעה לזו של אוסלו היא שאנשים מולידים כאן יותר מדי ילדים. וזה ההבדל היחיד שהוא מצא בין שתי הכלכלות. קיים קשר כמעט בכל העולם בין ילודה ועוני: המשפחות העניות מביאות הכי הרבה ילדים. זאת משום סיבות תרבותיות לרוב (בקרת ילודה, אישה עובדת ורוצה קריירה, תרבות פנאי גדולה, שילדים רק מפריעים להן...). אומנם שני ציבורים בעולם לא עומדים תחת הכלל הזה למיטב ידיעתי: הציבור הציוני-דתי (בעיקר המתנחלי) והחרדים בארה"ב. הם עובדים, מתפרנסים ואינם עניים, אך מביאים ילדים רבים. לגבי הציבור החרדי, שבו רוב הגברים אינם מפרנסים, אכן קיים עוני, אך דרכם נכנסים מאות מיליוני שקלים למשק הישראלי, מתורמים יהודים מחו"ל שרוצים לתמוך באורח החיים שלהם, וזה אולי מהווה את התרומה הכלכלית העיקרית שלהם.

הפשיעה היא ללא ספק גורם מרכזי להאטת כלכלות העולם. שמחון אכן מספר על "יכולת פיקוח של הורים למשפחה עם שמונה ילדים". הדעה הרווחת אצל החוקרים היא שדווקא חוק ההפלות בארה"ב של שנות ה-70 היווה גורם מרכזי בהורדת הפשיעה בעשרות אחוזים בארה"ב בשנות התשעים. הרי אותם ילדים, שהיו לא רצויים, היו מתגלגלים לרחוב, ובסופו של דבר לפשיעה. מאחר שהם כבר לא נולדו, הם גם לא הפריעו... הקשר הזה כלל אינו קיים במשפחה היהודית ברוכת הילדים, כי היא דווקא יודעת לשמור על ילדיה דרך החינוך היהודי המסורתי. אם מסתכלים בבתי הכלא, לא מצליחים למצוא אותם שם: הם לא התגלגלו לפשיעה. שם מוצאים אומנם 40% ערבים, אבל פחות מ-3% דתיים. הקשר בין ריבוי ילדים ופשיעה, אם כן, לא ממש פועל בעם ישראל.

במדינות רבות נגמר הרצון לחיות, זוגות לא מביאים ילדים, אין להם כוח להגן על עצמם מכיבוש מדינתם על-ידי אוכלוסיות ותרבויות זרות. הם מתים מהלכים. הם עובדים מעט, נהנים הרבה, מביאים מעט ילדים, עוסקים בעצמם, משקיעים 5-2 שעות ביום לבילוי מול המסך בצורה לא פרודוקטיבית במיוחד. הפוסט-מודרניזם מזריע ייאוש בעולם מאחר שאין שום דבר אמיתי בהחלט. לכן אין שום דבר ששווה להילחם עבורו (אולי חוץ מהפוסט-מודרניזם עצמו), לא רק מלחמות צבאיות, אלא גם מאבק עבור עצמם. לכן גם לא נותר להם כוח לשמור על ציביון מדינתם, ערכיהם, והעתיד מפסיק להיות חשוב. הרי אין שום דבר באמת חשוב. מהגרי עבודה מכל העולם נוהרים לשם, מייצרים להם מערכת ערכים שונה לגמרי, ומביאים ילדים רבים. כתוצאה מכך, יש בסקנדינביה את המדינות הכי שוויוניות בעולם, אך גם בגלל ההגירה, הפכה אוסלו לבירת האונס העולמי, שבה מתרחשים פי ארבעה יותר פשעים מבניו-יורק. יש להם 1.6 ילדים לאישה, ובמדינות אירופה מגיעים גם ל-1.2 ילדים לאישה.

קיימת בישראל תחרות פנימית על יהדותה של המדינה. מספר היהודים צומח כל שנה ב-1.6% ושל הערבים ב-2.6%. בנוסף להיבטים הרוחניים, הדמוגראפיים, הביטחוניים והחברתיים, יש לגודל האוכלוסיה גם משמעות כלכלית. הרי עוצמתה של מדינה אינה נמדדת רק לפי תוצר גולמי לנפש, שמתרגם די במדויק את נוחות חיי האזרח, אלא גם בתוצר הגולמי שלה בכלל, שהוא תוצר ישיר מגודל האוכלוסיה. יכולת העצמאות וההשפעה של מדינת ישראל בתחום הכלכלי, וכתוצאה מכך גם ייבוא התחום הערכי, זקוקה לאוכלוסיה יהודית גדולה, מכאן ומשאר העולם, שבעזרתה מדינת ישראל תוכל לעמוד בכל האתגרים הפנימיים, האזוריים והעולמיים העומדים בפניה.