וייל וברכט באופרה הישראלית - "עלייתה ונפילתה של מהגוני": ראשית, הופתעתי מהתפאורה, מהתאורה, מהבימוי, מהתזמורת וממקהלת הגברים הספקטקולריים. קרם-דה-לה-קרם! אבל זה לא מספיק עבור קורט וייל וברטולד ברכט, חברים!
למען הכנות, חייבים לציין שביצוע יצירה זו על-ידי זמרי אופרה היא משימה בלתי אפשרית, או שמורה לגאונים מיוחדים בלבד. אבל כל ניסיונם של הזמרות/ים מסתכם באופרות קלאסיות (ג'ון הולנדהופ, המגלם את תפקיד ג'ים מהוני, ניסיון בתפקידים ראשיים בטריסטן ואיזולדה, ווצק, שמשון ודלילה ועוד; ואילו באמתחתה של נעמי נדלמן בתפקיד ג'ני, אנו מוצאים שהיא ביצעה תפקידים ב"מנון", "פליאצ'י", לה בוהם ואופרות אחרות).
הלו! "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" אינה אופרה קלאסית, במלוא מובן המילה. זהו מחזה קברטי, מוסיקלי, סאטירי למען האמת ודורש ביצוע באווירה התואמת. ואילו בביצוע של האופרה הישראלית הזמרות/ים שרו כמו ב"מאדאם בטלפליי", "ריגולטו", או "איל טרובדורה" וזה הורס את כל החוויה.
המחזה המוסיקלי הזה הוא בראש ובראשונה סאטירה חברתית/פוליטית שנכתבה בגרמניה הדקדנטית, אם כי היא רלוונטית לנו היום יותר מתמיד. זהו גם לעג על הסגידה והרדיפה אחר הכסף. "כאן הכל מותר", אין משפט צדק ועוד עוולות אחרות.
עכשיו בואו נתאר לעצמנו את חברי להקת "ארץ נהדרת" נואמים את הטקסטים שלהם במלוא הרצינות והנחרצות מעל דוכן הכנסת. נו, באמת. אילו האחראים על ההצגה היו קוראים מה שכתב מיכאל אייזנשטדט בתוכנייה של ההצגה או בויקיפדיה, היו לומדים שהיצירה הוגדרה על-ידי מחבריה כסאטירה וכמחזה קליל שהצופים ייהנו ממנו. אלא שכל ששת ילדיי שהיו שם איתי, אמרו לי שזו יצירה כבדה.
במקומות שמכירי היצירה יודעים שצוחקים - הייתה מאחורי גברת אחת שצחקה, רשמתי שתי נקודות לזכותה. הבוקר שמתי את ה-CD של המהגוני בביצוע לוטה לנייה (Lotte Lenya) ז"ל כדי לשפר את המרירות שנותרה לי בפה.