ברוכים הבאים לעולם הבא

אם הגדרת אימפריה היא: "שליטה על אזורים נרחבים ואוכלוסיות רבות", הרי שהעולם המודרני כבר נמצא בשליטת האימפריה החדשה – האימפריה הטכנולוגית. זוהי מציאות, שבה שלושת המרכיבים המהווים את הגדרת "אימפריה", אינם עוד חד-מימדיים כפי שהיו בעולם הישן. "איזורים" אינם עוד טריטוריות גיאוגרפיות (אזור יכול בהחלט להיות שירטואלי, למשל סביבת רשת חברתית), ו"אוכלוסיות" אינן עוד קבוצות מוגדרות והומוגניות (אוכלוסיה יכולה בהחלט להיות שירטואלית, למשל קבוצת רשת חברתית). כפי שנראה בהמשך, גם מודל ה"שליטה" כבר אינו חד-ערכי (הוודאות היחידה לגבי שליטה היא דווקא "ארעיותה"). במציאות שכזו, יכולה להיווצר בקלות רבה, אימפריה שהיא אנטי-תיזה מוחלטת לאימפריה הקלאסית (כפי שהוגדרה בעולם הישן ובספרי ההיסטוריה). כך למשל, יכולה להיווצר אימפריה שחבריה משתייכים בעולם הישן למדינות אויבות, ואין ביניהם זהות אחרת מלבד זהות רעיונית (למשל: אידיאולוגיה), או זהות אינטרס חומרי (למשל: קולגות המועסקות בחברה כלכלית גלובלית).

מודל האימפריה החדש הזה, הוא כזה שבו המאסה של השליטה על מרכז הכובד כבר אינה מוחזקת בידי אדם אחד, אלא, בידי קבוצות רבות ומשתנות של בני אדם. הקבוצות הללו המחזיקות במרכזי כבידה יחסיים ומשתנים (בעלי זהות, תוכן והשפעה משתנה), ויחסי גומלין אלה הם יותר "זמניים" ו- "דינמיים" מאשר היו בעבר (יחסים המשתנים באופן תדיר בכיוונם, עוצמתם, השפעתם ומשכם). באימפריה הזו אין שליט יחיד (לפחות לא כרגע), וכוחה של האימפריה נובע דווקא מחולשת השלטון המרכזי (ומן הדינאמיקה המתמדת של היחלשותו), ועוצמתה של האימפריה מתפתחת דווקא מהתחזקות מגמת העצמאות (המעגנת את כוחם הפרטני של אזרחיה). אם אימפריות העבר היו בנויות על זהות מדינית (ו/או דתית), הרי שבימינו למעלה ממחצית הרשימה של הגופים הכלכליים החזקים בעולם, כבר מוחזקת בידי תאגידים כלכליים בינלאומיים.

"ידע הוא כוח" קבע פרנסיס בייקון כבר לפני מאות שנים, ואישר את מה שברור מאליו: כוח אשר נמדד רק במאסה מיידית (פיזיקאלית), הוא תמונת כוח חלקית בלבד. עבור מי ששבויים בתפיסה לפיה הידע לבדו הוא מקור הכוח, ידענות מופלגת תהיה אמת מידה לכוח אולטימטיבי. אך כאן נמתח הגבול שבין כוח ועוצמה. מפת פיזור הידע היא אמת מידה אחת בלבד, מתוך המגוון האפשרי של אמות מידה המצביעות על התרחבות האימפריה הטכנולוגית הבינלאומית. כתוצאה ממפץ הידע הגדול, הולכת עננת הידע ומתרחבת מדי יום, כאשר ידע הופך למידע זמין ולנחלת הכלל. המידע הזמין הזה הוא מקור עוצמתה של האימפריה החדשה הזו (Wikipedia למשל, תשוחזר בדיוק של 100% בתוך שעות ספורות, גם אם כל המידע המוכל בה יימחק). במסגרת המציאות החדשה, ערכו של הידע עולה בהתאמה לרמת השיתוף בו, וככל שהוא משותף יותר, וככל שהוא מהווה נדבך מהותי המשמש דיסציפלינות רבות ומגוונות יותר. כך למשל, ערכה של תגלית מדעית מתחומי הביוכימיה יכול לשמש כמנוע צמיחה לתעשיות טכנולוגיות, רפואיות, כלכליות, ולהוות בסופו של דבר גורם משפיע מהותי על מגוון רחב של גורמים דמוגרפיים (ומכאן בדיוק מתגבר הביקוש להגנה על קניין רוחני).

וכפי שידע הוא כוח ממוקד, מידע דיפוזי הוא פקטור של עוצמה (ראה דוגמת Wikipedia). המהפכה הטכנולוגית הבינלאומית הביאה עימה בשורה של נגישות לכמויות עצומות של מידע (אישי, מקומי, ספציפי, שמור ומוגן, בעל ערך רב) שהיה בעבר נחלת מעטים בלבד (שעשו בו שימוש לצרכי צבירת כוח), אשר הפך למידע זמין לכל. זמינות המידע ונגישותו, אינם מחייבים עוד רכישת השכלה פורמאלית, קירבה למעגלים חברתיים ספציפיים, או השתייכות למעמד כלכלי מוגדר. ועם המידע בא התיאבון. תקשורת ההמונים כבר אינה מבוססת רק על העיתונות המסורתית, זו שהולכת ומאבדת את אמון הציבור. עם דעיכתה, היא גורמת להיווצרות אלטרנטיבות אמינות יותר של תקשורת המונים, התואמות יותר את המודל הדיפוזי של האימפריה החדשה (במודל מורכב יותר של "רבים אל רבים" על-ידי עיתונות אלטרנטיבית ("בלוגים", "פורומים", טוויטים, וכו'), לצד עיתונות מחתרתית ולוחמנית יותר (כדוגמת וויקיליקס, האקרים ורשתות "שחורות").

מפץ המידע הגדול, נישא על גבי תשתית מידע ההולכת ומתעצמת, גם במהירותה וגם ובתדירותה. תאגידים מסחריים (כדוגמת "Google"), הפכו למסדי נתונים ומאחסני מידע גדולים יותר ממדינות, וחברות אחסנת מידע (למשל: “Amazon”), לצד חברות נגישות וירטואלית (Cloud”"), רכובות על גלי כדאיות כלכלית ומספקות קצב פיתוח וגידול מואץ לשוק המידע הנגיש. התפתחות המודלים הכלכליים, אלה התומכים באימפריה החדשה, ואשר מקדמים ומעגנים את עוצמת הדיפוזיה של כוחן של המדינות לעבר כוחם של תאגידים, מבססים את הדינאמיקה של פיזור מוקדי העוצמה מבוססי הומוגניות (של שליטה, טריטוריה ואוכלוסיה).

אוכלוסיות שבעבר "נהנו" מרמת חשיפה נמוכה למידע זמין ומועיל, עוברות כיום בכוחות עצמן מהפכת חשיפה ושימוש במידע מגוון יותר, מעמיק יותר, והן מעצימות את חשיפת המידע על-ידי רישות חברתי, המעניק למידע איכות כפולה: גם הקשר (Context) וגם אמינות (Reliability). הרישות החברתי מעצים גם את קצב התפוצה של המידע, וגם את עוצמת השפעתו. המידע העובר ברישות החברתי הוא בעל משנה תוקף, ויוצר מכפילי כוח גם באמצעות זהות חברתית דינאמית (אדם יכול להיות חבר בהרבה רשתות, ולמנף את המידע בין ובתוך רשתות), וגם בהקשרים שונים ולמטרות מגוונות (ולעיתים אף סותרות). אך עוצמתן האמיתית של הרשתות החברתיות טמונה דווקא בכוחן הסמוי וביכולת האכיפה "המוסרית/ערכית" שלהן על התאגידים הכלכליים, לצד רסן השליטה שהן מבססות, באמצעות יכולת הציבור לפגוע בכוח הנצבר בתאגידים (ראה "זהבית כהן" וחברת "תנובה", ומאות דוגמאות אחרות ברחבי העולם).

לנוכח התגברות הדינאמיקות של המהפכה הטכנולוגית הגלובאלית, מתקיים מאמץ של האימפריאליזם הישן, כקרב מאסף, לשם שימור הכוח והמשאבים בידי בעלי השליטה. מבחינות רבות, העושר שאפיין את בני המעמד הגבוה בעידן המלוכה, אשר עבר בין דורות על יסוד קשר דם – עובר עכשיו כאשר הוא עדיין מבוסס על קשר דם (והפעם פיננסי במקום אריסטוקראטי). ובדיוק מתוך המנגנון המתגונן הזה, המהווה ניסיון לשמר את השליטה על מרכזי הכוח, מתקיימת כעת מתקפה רבתי, במסווה של "הגנה" על קניין רוחני, המסתירה ניסיון לווסת את קצב התקדמות ההתפוררות של מעבר מרכז העוצמה למודל הדיפוזי (ראה את הסרטון על החקיקה החדשה בארה"ב, שבעטייה שבתו בשבוע שעבר Wikipedia ואתרים רבים אחרים).

אך מרכז הכובד של האימפריה הגלובאלית החדשה, נשען על טכנולוגיה ומכרסם בשלושת מרכיבי האימפריאליזם הישן (שליטה, איזורים, אוכלוסיות), ומייצר דינאמיקת דיפוזיה מואצת של מרכזי הכוח. ובעוד מאמץ ההישרדות של האליטות הישנות עושה מאמץ עילאי לשימור הכוח, הסיכוי לניצחון הקרב הזה אבד. הסרטון הבא ממחיש את המאמץ המתנהל על סיכול הפרת זכויות קניין רוחני, מאמץ שלא יניב שום פרי מלבד עיכוב ההפרה (להבדיל מסיכולה).

לסיכום, אומנם נכון הוא כי המהפכה הנוכחית היא מהפכת הטכנולוגיה, אך היא אינה טכנולוגית יותר מאשר המהפכה התעשייתית (שהייתה מהפכה כלכלית-חברתית אשר שינתה את מרכז הכובד מחקלאות לייצור), או מהפכת הדפוס (שהייתה מהפכה חברתית שהניעה תהליכי דיפוזיה כלכלית). האימפריה הגלובאלית החדשה אומנם נישאת על גבי טכנולוגיה, אך היא מהפכה חברתית-כלכלית, ויותר מכך – זו מהפכה תודעתית, אשר שוב מובילה, כמו קודמותיה, את השלב הבא של הדיפוזיה הכלכלית ושינוי פני מפת העושר והשליטה במשאבי האנושות.

המציאות של הקפיטליזם שהוביל את עידן פיזור העושר ממשפחות מלוכה למדינות רפובליקה, ומעביר כעת את מרכז הכובד ממדינות לתאגידים, מייצר במקביל את הדינאמיקה של פיזור מרכז הכובד אל הציבור הרחב. הטכנולוגיה מאפשרת את המעבר, אבל הסיבות למעבר נעוצות באבולוציה של הדיפוזיה. מדינות אינן יכולות להימלט מן הגורל שטומן בחובו השינוי הזה (מעצם הגדרתן הן בנויות על טריטוריאליות שבקרוב מאוד לא יהיה לה שום משקל), אך תאגידים יכולים למנף את הדינאמיקה הזו בתנאי שייטיבו להבין את עיקרון הדיפוזיה ויבנו מודלים עסקיים שייתאמו את הדינאמיקה הדיפוזית (ראה לדוגמה את העוצמה של Facebook, Google וכו').