הצחוק הוא גפרור בבונקר

מצחיק ששכניי האמידים, המעסיקים פיליפיניות ומכוניות מהגלגליון העליון, זרמו בהמוניהם אל האטליז השכונתי רק משום שקיבלו בדואר פרסומת "שיפודים חינם ביום פלוני". הם שיננו היטב את היום ואת השעה, ואז עטו כזבובים על הצלחות החד-פעמיות שהוגשו סביב גרילים מעשנים בקדמת החנות. אולי בזכות הכישרון הזה לארוחות חינם צברו את עושרם? מצחיק שאחדים מהם החזיקו רצועה עם כלב. חיות לתצרוכת פנימית וחיות לתצרוכת חיצונית. איזה כוכב לכת מצחיק עד דמע בחרתי לי. ומה לי לצחוק על שכניי? הרי הפרופסור אפרים מאיר קורא בספרו (ששמו נשמט ממלקחי זיכרוני) "לכבד את האחר באחרותו" ובכך ליישם את תפיסת הצדק היהודית. אך הפרופסור הנכבד, כרוב עמיתיו שבגרונם בוער לפיד הנאורות, לא מזכיר שכדאי אולי לכבד לא רק אדם "אחר", אלא גם צורות חיים אחרות. מצחיק שעיקרון מוסר בסיסי זה לא עולה על דעתו של הפרופסור. ואם הוא, המשוטט בהיכלות הדעת והאתיקה, לא חושב על כך, מה לי לצַפות משכניי, המשוטטים בהיכלות הקאנטרי-קלאב? מצחיק שיאיר לפיד עזב את ערוץ 2 והולך לפוליטיקה. מה יהיה המצע שלו - רוני דניאל אחד לשני עמים? שתי גדות לחיוך הנחמד שלי, זו שלי וזו גם כן? סושי אוכלים עם אויבים? ואולי בכל זאת ללפיד יש עתיד מזהיר בפוליטיקה. הרי הוא מומחה בלשבת בין נצים באולפן ולגשר ביניהם. ואם כך, הוא מתאים לכהן כמנחה המליאה, יו"ר הכנסת. תפקיד פוליטי נוסף שלפיד עשוי להצליח בו הוא נשיא המדינה. נשיא במעיל עור, תלתלים מסוקסים וחיוך רך עד ערמומי הוא אטרקציה שאף מנהיגת מדינה, קנצלרית או יו"רית האיחוד האירופי לא תוכל להתעלם ממנה. וגם אני, כמו לפיד, עזבתי (למשך בינתיים וחצי) את ערוץ 2, רק שבמקום ללכת לפוליטיקה (הרי אפילו אסיפת ועד בית עושה לי אולקוס נפשי) הלכתי אל הקומדיות של הוט פאן. מצחיק שיוצרי קומדיות אלה חשבו ששרשרת האסונות שהם ממיטים על הגיבורים תשעשע את נפשי, אשר בעת הצפייה הייתה שתולה על פלגי מרה אפורה. מצחיק שבכל הקומדיות שדגמתי העיקרון היה זהה: זוג לוזרים משועמם מעיירה אמריקנית נידחת, תמיד אחד שחור ואחד לבן, עושה קונדס קטן ומוצא עצמו נרדף בידי המאפיה. מחוג השחוק רעד קלות, אך רק משום שהוא פיהק. האשמה היא בי: אני קליינטית לא מוצלחת לקומדיות, במיוחד אמריקניות. חרצובות צחוקי מעדיפות הפתעות. למשל, כאשר נוכחתי שכלבי ש' מטיל את מימיו רק על מכוניות שחונות באדום-לבן (שני פדגוגים צדקנים בבית אחד? זה כבר מתחיל להיות מוגזם). עוד מעט אשכב על רציף הסדין ואחכה לרכבת החלומות. מי יודע, אולי יוגשו בה שיפודים חינם.