תואר ראשון - מיותר לדוקטורנטים או לא?

הדיון העיתונאי בנושא מסלול הלימודים לתואר שני ושלישי ללא דרישה מוקדמת לתואר ראשון פסח על השאלה, מה מכשיר את הסטודנט במסלול כזה ללימודי תואר שני ושלישי? מדוע צעירים שזה עתה סיימו את שירותם הצבאי, ואולי אף את הטיול הנכסף שלאחריו, אינם כשירים למסלול זה? האם מבוגרים יותר, בעלי משפחות ומי שכבר התמסדו במקומות עבודה קרייריסטיים כשירים יותר למסלול ללא תואר ראשון? מסלול שבסופו יהיה עליהם לערוך מחקר מדעי, להשתמש בכלים כמו ניתוח סטטיסטי ולהסתמך על מחקרים קודמים בתחום הנחקר.

ההבדל בין אקדמיה למוסד המקנה מקצוע

מי שממשיך לתואר שלישי, דהיינו, מי שמקבל על עצמו לחקור באופן רציני תופעה או דבר מה הטעון בדיקה מעמיקה בתחום כלשהו, חייב להתחיל בנקודת המוצא.. האלף-בית של המחקר האקדמי אומר שהמבנה המדעי מושתת על יסודות ואלו מקנים לבניין את חוזקו. האלף-בית הוא לפיכך להכיר היטב את המסגרת, הכללים, החומרים מהם עשויים מחקרים מדעיים, השיטות לערוך מחקר. זוהי אקדמיה. וזה ההבדל ביו האקדמיה (מוסד לימודי המקנה הסמכה של מהנדס, או תואר ראשון, ואחר כך תואר שני ושלישי) לבין מוסד המקנה מקצוע. באקדמיה אין מדובר בלימודים מקצועיים מעשיים. מדובר במחקר. לפיכך, צעירים ומבוגרים גם יחד נזקקים לתואר ראשון בכדי להמשיך לתארים מתקדמים המיועדים בעצם לאפשר לסטודנט לערוך מחקר מדעי לפי הכללים והתכתיבים של התחום בו נעשה המחקר.

תואר שלישי - המחקר האקדמי הוא המטרה הראשונה במעלה

לצעירים מבין הסטודנטים באוניברסיטה יש עדיין "חלב על השפתיים" כשהם בתחילת דרכם לקראת התואר. הם מגיעים לאוניברסיטה במקרה הטוב עם יכולות לחשוב ולפתח רעיונות הקשורים למקצועות שלמדו בתיכון, ובמקרה הגרוע, הם חסרי כלים לחשיבה עצמאית, לא כל שכן עריכת מחקר מדעי. למבוגרים, דהיינו, אלו שנושאים בעול פרנסת משפחה, או בעול הפרנסה של עצמם ובני זוגם, או אלו שפיתחו כבר קריירה, יש יותר ניסיון חיים, תחושת אחריות, יכולת הבנה של דרישות וכושר יישום. ובכל זאת, את "שפת המחקר" הם אינם מבינים, לא כל שכן את משמעות המושג "אקדמיה". לכולם דרושים כלים ליצירת היסודות שבעזרתם ימשיכו לכיוון התואר השני והשלישי. אומר זאת אחרת: מי שמעוניין להמשיך לתואר מתקדם, שני או שלישי, צריך להסביר לעצמו, לפחות, מדוע. ייתכן שמקום העבודה מעניק תנאי קידום טובים יותר לבעלי תואר שני. ואז כמובן אין צורך בכתיבת תזה לתואר שני. אבל מי שממשיך לתואר שלישי, נחשב כמי שמכריז שהמחקר האקדמי הוא המטרה הראשונה במעלה שבגללה יש בכוונתו להמשיך לתואר הנכסף. יהיה זה מוזר אם מאן דהוא ירצה בתואר שלישי רק כדי שיוכל לנפנף בנייר או בשתי אותיות המוצגות על גבי כרטיס הביקור שלו, לפני שמו המלא. עצתי לכל סטודנט היא שעליו לתת את הדעת על כך שמה שמקנה התואר הראשון לא יסולא בפז. אפילו אם לא תמשיכו הלאה, לפחות יהיה לכם מושג מה זה מחקר אקדמי ומדוע הוא חשוב כל כך, לא רק באופן מעשי-ישיר אלא כדרך חיים וככלי מצוין לפיתוח אישי.

מסקנה

מסלול לימודים במוסד אקדמי למעוניינים בתואר שלישי, חייב לכלול לימודי תואר ראשון, במלואם, לימודי תואר שני במלואם וכתיבת תזה לתואר שני, ורק אחר כך לימודים לתואר שלישי וכתיבת מחקר ברמה של תואר שלישי. וכל זה כדי לאפשר לסטודנט להשתלב טוב יותר בעולם המחקר. שכן, סטודנטים המעוניינים בתואר שלישי הם מן הסתם מועמדים להמשך קריירה אקדמית. שפירושו, מחקר והוראה. אך בעיקר מחקר. בעלי תואר שלישי שאינם עוסקים במחקר באופן רציף לאחר קבלת תואר שלישי (דוקטורט) הם אקדמאים אך לא אנשי מחקר. השאלה שצריך היה לשאול בסוגיית המסלול המיוחד באוניברסיטת בר-אילן היא, לשם מה להמשיך לתואר שלישי? לשם מה רצו המועמדים למסלול הישיר לתואר שני ושלישי ללמוד במוסד זה? אם המטרה הסופית איננה מחקר אקדמי כקריירה איזה טעם יש לכך? - לפיכך, הדיון בעניין נחיצותו או אי נחיצותו של תואר ראשון, למי שממשיך לתואר שני ושלישי עם מחקר המקנה דוקטורט חייב קודם כל להתייחס לזמן שדרוש לאדם כדי להיות בַּשֶל לתואר שלישי ולַמטרה שלשמה מתבקש התואר השלישי. אין דומה מי שחותר להתהדר בתואר שלישי למי שחותר להשתלב בעולם המחקר. נקודה.