משרד החינוך מסווג את לקויות הלמידה לשלוש רמות עיקריות, על-פי מידת חומרתן, ובהתאם לכך נקבע הגורם המוסמך לאשר הקלות מתאימות. את ההקלות לשתי הרמות הקלות יותר מעניק צוות פדגוגי פנימי של בית הספר, המורכב ממנהל בית הספר או נציגו, מחנך הכיתה ויועץ או פסיכולוג. לצוות זה מצטרפים מורים המלמדים את התלמיד מקצועות שבהם נדרשות ההקלות. הצוות מסתמך בהחלטתו על דוח המאבחן הדידקטי ועל התפקוד הלימודי של התלמיד. כך יוצא שכל תלמיד שזכאי להקלות במבחן כורך אחריו שעות עבודה רבות מספור של הצוות החינוכי בבית הספר שבו הוא לומד, שעל רובן המכריע אין כל תגמול כספי.
בסמכותו של הצוות הפדגוגי הפנימי לאשר הארכת זמן של בחינה, התעלמות משגיאות כתיב בעברית, שעתוק הבחינה בעברית, הגדלת היקף הבחינה, ארגון שונה של דף נוסחאות, הכתבת המבחן, הקראת השאלון והקלטת התשובות באנגלית על גבי קלטת. רשימה חלקית זו ממחישה את היקף שעות העבודה הרבות הנדרשות מהצוות החינוכי במסגרת כל בחינה הנערכת לתלמידים במהלך השנה. "אנחנו כבר רגילים שבבחינות מחצית מהכיתה לא נמצאת, כי כל אחד וההקלה שלו", אומר התלמיד דורון בובמן.
הקלוּת הבלתי נסבלת שבה תלמידים זוכים להקלות באישור הצוות הפדגוגי הפנימי, בראשותו של מנהל בית הספר, שבמקרים רבים מעודד את התופעה, יוצרת עומס אדיר על המערכת. וכאילו לא די בכך, לתמונה נכנסת גם רמת ההקלות השלישית, המקנה לתלמיד שאלון מותאם ומבחן בעל פה – הקלות שמאושרות על-ידי ועדת ההתאמות המחוזית בלבד.
על פניו, נראה שהדבר מוריד מהנטל הרב המונח על כתפי הצוות החינוכי בבית הספר, אך בפועל מי שאחראי להכנת הבקשות לוועדה המחוזית הוא לא אחר מאשר בית הספר עצמו. כך נדרשים המורים למלא אינספור טפסים הכוללים התייחסות פרטנית מעמיקה ביותר לכל אחד מהתלמידים, ודורשים שעות עבודה מרובות.
"אין לי הכשרה של מאבחנת, ובכל זאת אני נדרשת להתייחס לסוגיות מקצועיות", אומרת גילה. "או שאני סתם ממציאה נתונים, או שהיועצת אומרת לי מה לכתוב, או שאני לא ממלאת את הדוח כמו שצריך, ואז הבקשה מתקבלת באופן חלקי. מילאתי בצורה מהימנה לא יותר מ-10 אחוזים מהטפסים שנדרשתי להגיש. בשאר המקרים פשוט פברקתי נתונים, וזה מה שכל המורים בבית הספר עשו. יוצא שהדוח הזה הוא חארטה. אני לא מצליחה לספור כמה שעות אני מקדישה למילוי טפסים ולעריכת מבחנים המותאמים ללקויי למידה, אבל יותר מטריד אותי שאני מפברקת נתונים. אם המורים היו מקבלים שכר, הם היו יושבים עם כל תלמיד ומתרשמים ממנו בצורה אמינה ומקצועית, והכול היה נראה אחרת".
את הטפסים נדרש בית הספר להגיש כשלושה חודשים בלבד לאחר תחילת שנת הלימודים. בהתחשב בעובדה שתחילת השנה עמוסה בחגים ובחופשות, רבים מהמורים אינם מכירים את התלמיד כראוי, ואינם יכולים להשיב לשאלות סבוכות ומעמיקות המאפיינות טפסים אלו. "רוב הבקשות לוועדת ההתאמות מוגשות בכיתה י', כך שהמורים עדיין לא מספיקים להכיר את התלמיד", מסבירה שרה (שם בדוי), המשמשת יועצת בתיכון.
"כל מורה בכל אחד מהמקצועות הרלוונטיים צריך למלא טופס של חמישה עמודים עמוסים בנתונים עבור כל תלמיד. מדובר בשעות על גבי שעות של עבודה, והצוות החינוכי לא מקבל תוספת שכר עבורן. לכל בקשה יש לצרף כמות אדירה של מסמכים, ומספיק שחסר טופס או מסמך אחד – התלמיד יקבל במקרה הטוב אישור זמני או מצומצם. שנה לאחר מכן מתחיל כל הריטואל מחדש. בשנה שעברה היינו צריכים להגיש בקשה מחודשת עבור 25 אחוזים מהתלמידים".