לפני למעלה מחמש שנים בוצעה עקירת כעשרת אלפים יהודים מגוש קטיף וצפון השומרון במה שכונה במכבסת המילים הנוהגת במקומותינו כ"הינתקות". על-פי אותה אסכולה לשונית היו הכוחות המפנים לכוחות "מסייעים" (למתיישבים...) , בתי המתיישבים כונו "מבנים מאוישים" ועוד כיוצא באלה מילים נטולות קונוטציות רגשיות מעכבות משימה..
זוכר אני היטב את הויכוח שניטש סביב סוגיית פינוי הריסות בתי היהודים לאחר מחיקתם מעל פני האדמה הטובה ההיא. מי יממן, מה יעשה עם הפסולת, לאן זו תפונה...כל זאת כדי לאפשר בניית שכונות מגורים חדשות על הריסות ההתיישבות היהודית הפורחת ובכך לפתור את בעיית מחנות הפליטים בעזה. ויכוח נואל וקצר ראות זה מאפיין בעיני במידה רבה את השוטים וההוזים שהגו את התוכנית כולה שבתוצאותיה הרות האסון נושאים כולנו.
"ה"הינתקות" תשפר מאד את מעמדנו הבינלאומי, תקרב את השלום, תיטיב עם ערביי עזה ותשפר מאד את מצבנו הביטחוני". אלה מקצת ההבטחות של שרון וחבר עוזריו להרע. בפועל וכידוע היטב גרמה העקירה להרעה מהותית במצבנו הבינלאומי, לשינוי מהותי לרעה במצב הביטחוני, לפגיעה אנושה בכושר ההרתעה של ישראל, להמצאות של כמיליון אזרחים מבארי ועד גן יבנה בטווח טילי רוצחי החמס, למלחמה אחת בלבנון ומבצע אחד בעזה בהם הרוגים רבים ופצועים לרוב, לחטיפת
גלעד שליט והרשימה עוד ארוכה.
בעוונות הוגי התוכנית ומבצעיה נגרם קרע קשה בעם, אובדן אמון של רבים במדינה ובצבא ותהליכים כואבים ומורכבים הקשורים במשטר, בעולם המשפט ובלגיטימיות של המדינה ופועלה. כיום בחלוף שנים ספורות ברור לכל מה שהיה ברור בעבר רק לכתומים ואוהדיהם - בקיץ תשס"ה בוצע ביהודי גוש קטיף וצפון השומרון פשע חמור של עקירה וגירוש, טיהור אתני אם תרצו. פשע זה שנוגד כל מוסר גרם לאסונות אישיים ולאסון לאומי עם השלכותיו החמורות אנו מתמודדים מאז וכך בעתיד הנראה לעין.
במישור האנושי ארע כאן אסון של ממש, אישי וקיבוצי . אסון זה גבה וגובה מחיר יקר וכואב מקהילות שלמות שישבו לבטח על אדמותיהם אותן עיבדו ואת פירותיהם פרי עמלם קצרו. יהודים תמימים שנשלחו אל המדבר בשליחות ממשלות ישראל ובמסירות נפש לא נרתעו מקשיים והתגברו על כל מכשול. אדמת מדבר הפכה לגן פורח, משפחות גדלו ושגשגו - דורות שני שלישי ורביעי נולדו למציאות של עשייה, של הגשמה, של ציונות ושל יהדות.
היהודים הטובים בגוש קטיף וצפון השומרון הקימו קהילות לתפארת ונאחזו בנחלותיהם חרף קשיים רבים לרבות סיכון עד כדי אובדן הנפש בפיגועים רצחניים של הפורעים והרוצחים הערבים. האדמה הטובה הייתה ספוגה בזיעתם ובדמם של היהודים שישבו עליה ועיבדו אותה. במסירות נפש ובגבורה יהודית, בגאווה בכישרון ובחריצות, בזקיפות קומה וביראת שמים נאחזו באדמתם, אהבוה והאדמה השיבה להם מטובה
עד לעקירה והגירוש
כתוצאה מהחרבת הישובים וסילוק היהודים מבתיהם התפוררו קהילות מפוארות, משפחות נהרסו. קשיי פרנסה ואבטלה הם נחלת רבים. משבר אמון ואובדן אישי מותירים רבים עם תסכולים עמוקים, עצב נורא, בעיות נפשיות קשות ופגיעה בבריאות ממש. קצרה היריעה מלהרחיב על אשפוזים של בני נוער במחלקות פסיכיאטריות, על סמים, פריקת עול, על נטישת הדת והפניית עורף לבית אבא, על קשיים בתקשורת, חרדות קיומיות ואחרות, פגיעה בדימוי העצמי ועוד ועוד...
לאחרונה הייתי שותף לפולמוס משפחתי עם קרובי משפחה החיים בבועה התל אביבית שעולמם וחייהם רחוקים מאד מהמציאות שתוארה לעיל. ברוך השם שמצבם טוב - כלכלית, בריאותית,נפשית - שפר מזלם עליהם והם נהנים מכל טוב הארץ. התפתחה שיחה ממנה למדתי בכאב גדול לדעת עד כמה מנוכרים אנשים אלה, בשר מבשרי, לסבל, לטראומה, לאובדן הקורע שנגרם לאחים יהודים שכבודם נרמס, רכושם הושמד, בתיהם נמחו מעל פני האדמה, מפעל חייהם היה לזיכרון רחוק וכואב להחריד.
ניסיתי לתאר את החוויה הקשה אותה עברו העקורים, את הפחד, את חוסר האמון, את ניסיונות המחאה והפעולות שנעשו בטרם...כדי לשנות אולי את רוע הגזירה. תיארתי לקרובי את הסבל, את הקושי לראות את צבא הגירוש עוטה המדים השחורים,את היראה ואת הייאוש. קיוויתי לזהות מעט השתתפות בצער, הבנה, הזדהות....
חיפשתי אצל אחי מתל אביב אהבה לאחי מההתיישבות, אהבה בין יהודים, אהבת אחים.....
בפועל היו שם פנים מאדימים מכעס ומשנאה, גרונות ניחרים, תיעוב ומשטמה כלפי המתיישבים, ניכור בלתי נסבל מהטרגדיה האנושית. אף לא טיפה אחת של חמלה.
ואלה, החיילים בשחור, הטילו ואכפו מצור, ערכו מפגני כוח במצעדי סרק בישובים,הוציאו אחים בכוח מביתם,העלו יהודים בכוח על אוטובוסים, אסרו על יציאה מהאוטובוסים גם לעשיית צרכים בסיסיים, הפקירו את המגורשים לגורלם בפזורה חדשה שאינה ביתם, החריבו את הישובים, עקרו מתים קדושים מקבריהם, מסרו בתי כנסת למחבלים רוצחים על-מנת שיחללום וסגרו את השערים על מדינת טרור חמאסית אותה הקימו במו ידיהם.
מהדהדת בראשי זעקה של אחת המשתתפות בפולמוס בהתייחסה להתנגדות אחינו לפורענות עת עמדו אלה כמעט חסרי אונים מול עשרות אלפי חיילים שטופי מוח לבושים במדים שחורים: "הם (המתנחלים-ב.ש.) זרקו עליהם ביצים" אמרה/צעקה בפנים שהאדימו מכעס.
מזעזע!!!