לדעת או לא לדעת - זו השאלה?

גם אם אנו לא שואלים את עצמנו מול המראה, בכל יום מחדש, שאלות לגבי עתידנו, עתיד המשפחה, עתיד ילדינו, הדורות הבאים – כל השאלות הללו מנקרות במוחנו באופן תת-מודע. אנו מוטרדים מן האפשרויות הגלומות בעתיד, ממש כשם שאנו מוטרדים מן הסכנות הטמונות בו. כאשר נכנס הביתה החבר החדש של הבת (שלי צעירה מדי, אבל הסיטואציה מוכרת לאבות רבים ממקור ראשון), או כאשר נכנסת הביתה החברה החדשה של הבן – לאיזה הורה לא עוברות בראש לפחות 100 שאלות, שרובן ככולן ממוקדות באפשרות של גילוי מוקדם של "סכנה" או "הזדמנות"? היא מתאימה לילד שלי? מה עושים ההורים שלה? יש מחלות תורשתיות במשפחה? הרי הבן שלי כדורסלן, וכל החיים שלו הוא חולם על קריירה ספורטיבית. ומה אם הוא יקבל הצעה לשחק באיזה קולג' בארה"ב והוא לא יוכל לעבור לארה"ב כי היא חייבת להישאר לתמוך בהוריה מפאת איזושהי מחלה? אנחנו רצים לעשות בדיקות לפני החתונה, כדי לוודא שהאשכנזיות שלנו מתחברת היטב למזרחיות המעורבת "שלהם". טוב, זה ברור, מדובר בעתיד המשפחה ובדור העתיד, בבריאות הנכדים (טפו-טפו, חמסה-חמסה)... מי לא בודק את החזה של האימא כדי לדעת אם שווה לצאת עם הבת שלה? אז מה מונע מאתנו לדעת את העתיד? אנחנו רוצים לדעת את העתיד, אבל רק אם הוא טוב. הרי מי רוצה לשמוע דפיקות בדלת יום אחד ולראות שם את נציגי קצין העיר? ומנגד, מי רוצה לקבל טלפון מאראלה של מפעל הפיס? הרי הרצון לדעת את העתיד, תלוי תמיד בקונפליקט המובנה, בין מי שרוצה לדעת ומי שמפחד מן התשובה. ובכלל, אנו תמיד חיים בתחושה שאף אחד ממילא אינו יודע את העתיד, ומשפטים המרוקנים את האפשרות של "ידיעת" העתיד, מוטמנים בהכרה הקולקטיבית שלנו באופן סיסטמתי, כמו מוקשים ימיים בלי מפת התמצאות ("הנבואה ניתנה לשוטים", "רואי שחורות", "נביאי זעם"...). ומנגד, באופן אירוני (ומגוחך למדי), בשנייה שלאחר האירוע (העתידי), פתאום מתמלא החלל באנשים שצצים מכל עבר ובפיהם הביטויים "אמרתי לך!". ואחר-כך, באירוע משפחתי, בכל פעם שיעלה הנושא, תמיד יימצא מי שיאמר באופן חגיגי, ויכריז שוב ושוב, כמו תקליט שבור המסרב לעבור לארכיב: "טוב, אבל אני אמרתי לו איזה כמה ימים קודם לכן ש..." הצורך לדעת את העתיד מבטא את "גנרל האומץ" שלנו, ורק "חיילי הבדיל" של הפחד מן הידיעה, מסוגלים להביס את גנרל האומץ. ידיעת העתיד מכילה יתרונות וחסרונות, תקוות לצד התפכחות מאשליות, ואנו מוכנים ללכת כברת דרך עם "גנרל האומץ" רק לצורך בדיקת התאמה בטרם נישואין. אבל מה לגבי ידיעת ההווה?

אם ידיעת העתיד משמעה טנגו המחייב את נוכחותו של "גנרל האומץ", מדוע שלא נדע לפחות את ההווה? אולי משום שכולנו חושבים שאנו יודעים את ההווה, ודי לנו אם נביט במציאות כדי לדעת את סודותיה? אולם, מי אינו מכיר סיפור ממקור ראשון על "הווה" שחווה מישהו קרוב, חבר, בן-משפחה? למשל ההיא שניסתה כבר את כל הדיאטות בעולם ולא מצליחה להוריד אף גרם? או זו שאוכלת את כל השולחן (וגם את הכיסאות) והיא רזה כמו שרוך? או את אלה ש"איתנו בחבר'ה", הוא בגובה שלי והיא עוד יותר נמוכה, ושכל הילדים שלהם עוברים את גובה 2 מטר? מי אינו מכיר סיפור על אדם שחי כל השנים בתחושה שבקרוב הוא יזדקק למשקפיים, כי כל המשפחה שלו מרכיבה משקפיים מאז גיל 10, והוא כבר בן 40, וויתר על חלום חייו להיות טייס, והוא רואה "כוסיות" בים גם מקילומטר? כל אלה אינם פחדים מפני ידיעת ה"עתיד", כי אם פחדים מפני ידיעת ההווה לאשורו. אלה פחדים המחזיקים אותנו בציפייה דרוכה לקראת אירוע שאמנם "עלול" להתרחש, אולם הוא גם עשוי באותה המידה שלא להתרחש. מי לא מכיר את המשפט: "לקחת כבר את התוצאות של הבדיקות מהמעבדה?" (ברור שלא... אני אלך "מחר"...) מה יעזור לי לדעת את ההווה? אם יש לי שבר בקרסול, אני אדע רק אם אעשה צילום רנטגן. והטיפול הנכון יהיה תלוי בתוצאות הצילום ובפרשנות של הרופא המטפל. אם יש לי שבר בקריירה, או ביחסי הזוגיות, או שאני מתלבט לגבי היחס הנכון "לי" בעניין שיעור החיסכון בתוך פוליסת ביטוח החיים שלי – אי-אפשר לעשות צילום רנטגן ואין רופא מטפל? אז זהו, שיש! המדע כבר נמצא הרחק מעבר לגבולות הרפואה ה"טיפולית", והצעדים הראשונים אל תוך הרפואה ה'מונעת' כבר אינם נחלתם הבלעדית של רופאי ה"מזרח" ושיטות רפואה "אלטרנטיביות" מבית המדרש של הגישות האזוטריות. אך המדע הרחיק לכת אף מעבר לכך, וכל אחד יכול לערוך לעצמו באמצעות מכוני בדיקה מקצועיים, מבדקי דנ"א (דנ"א - Deoxyribonucleic Acid) אשר יצביעו על ההרכב הגנטי שלנו, ויסייעו לנו בתהליכי קבלת החלטות רבים ומגוונים, החל בתחום מקצועי מתאים, דרך החלטות לגבי שיטת חיים, דרך חיים, תזונה נכונה, דרך לשמור על בריאותנו לאורך זמן, וכלה אפילו בהחלטות פיננסיות כמו כמה להקצות לחיסכון על-מנת לשפר את התזרים לאחר הפרישה לגמלאות.

וכמו בכל מקרה של התפתחות המדע והעצמת היכולות האנושיות, הנה מתחילים להופיע ניצנים ראשונים של מודלים עסקיים שמטרתם לסייע לציבור הרחב להפיק תועלת מן ההתקדמות המדעית והיכולות המגולמות בה לשיפור איכות החיים ותוחלת החיים. האתר TED.com, המביא את מיטב המוחות המבריקים בתחומי העשייה האנושית המגוונים, הציג באירוע הניו-יורקי שלו בחודש נובמבר 2011, את דניאל גולדסטין, אשר הציג מודל שנועד לסייע לנו בתהליכי קבלת החלטות לגבי היקף החיסכון שלנו בתוכניות הפנסיה. (הנה קישור לגרסה עם כתוביות בעברית) האתר TheMakingsOfMe.com, מספק בדיקות-גנטיות במודל המאפשר לנו לבצע בדיקת דנ"א בעצמנו, ולקחת את התוצאות הללו למומחים שונים על-מנת לשדרג את יכולתנו להחליט החלטות הקשורות בהווה של חיינו, ואף בעתידנו. פיצוח הקידוד המלא מספק לנו מערך חיווי המשקף לא רק את הצופן הגנטי שירשנו מהורינו, אלא גם הכוונה לאפשרויות טיפול התואמות את הקוד הגנטי האישי, אשר דרכן נוכל לנהל את המערכה על הפסקת העישון או הדיאטה באופן נכון יותר התואם את הקוד הגנטי שלנו, ובאופן יעיל יותר לשם קבלת התוצאה המיטבית. דף הפייסבוק של האתר מספק גישה להסברים מעמיקים (בבלוגים), לגבי האפשרויות לניצול המידע לצרכים שעדיין לא חשבו עליהם, מה שעשוי להעניק יתרון בלתי הוגן בתחרויות על משרות מבוקשות או אפילו בספורט.

מעבר לשימושים הטריוויאליים (הרפואיים), מסתבר על-פי המגוון שמציע TheMakingsOfMe.com, כי קהלים צעירים יותר, בני דור ה-Y ובני דור ה-Z, מזמינים בדיקות גנטיות גם לשם בחינת התאמת הקריירה (טיפוסי יום או טיפוסי לילה), בחירת קולג' בהתאם לסוג הספורט שאליו מותאם הקוד הגנטי שלהם (גובה, יכולות קרדיאליות), ואפילו לשם בחינת התאמת בני/בנות זוג, או סתם לשם השעשוע החברתי והתרברבות במדיה החברתית. וכמובן, השימושים הרפואיים המקבלים משנה תוקף מאת הקהילה הרפואית. את אחד החיזוקים העיקריים לצורך שלנו להגביר את היקף המידע הגנטי לצורך שיפור איכות ותוחלת החיים, מספקת הרפואה ה"קונבנציונלית" עצמה, בעצם הכרתה במגבלותיה על קו התפר שבין הרפואה ה"טיפולית" והרפואה ה"מונעת". העיתונות מדווחת על קריאות של רופאים מכל טווח הפרקטיקה הרפואית למטופלים שלהם, לעבור סדרות של בדיקות מקיפות באופן קבוע וסדיר, ובאופן מיוחד לגבי מחלות שמועד גילוין משחק תפקיד מכריע ביכולת הרופא לטפל בהן ברפואה "טיפולית" לאחר התפרצותן. מהיקף ההתקדמות של המדע בתחום מדע הגנטיקה, ומהיקף המיזמים העסקיים המעניקים לציבור את היכולת לשפר את איכות ותוחלת החיים כבר כעת, התחום הזה מתחיל להסתמן כתחום שאינו עוד חלק מיתרונות המדע "לעשירים בלבד", אלא כחלק ממגוון האפשרויות שכולנו נרכוש בקרוב. הקרב על "סל התרופות" העתידי, יכיל כפי הנראה פחות תרופות "טיפוליות", ויותר פתרונות מניעתיים, עם גלישה ברורה לעבר המדע הגנטי, וכפי הנראה נתחיל לראות יותר ויותר שימושים לצרכים שונים בתחומי בחירת קריירה, בחירת תחומי לימודים אקדמיים, וגם – כשעשוע השוואתי.