עצרנו באיזו דרך באיטליה, כי היה שם מגרש בולי עץ, ואיזה רעיון שהיה לי ולא זה המקום לגוללו, גרם לי לבקש מהם דבר מה. עשו מה שביקשתי, וצריך לומר שזה היה כרוך גם בעבודה וגם בחומר, ולא רצו לקחת כסף. מישהו יגיד: אחר כך שואלים למה הכלכלה של איטליה בקשיים? אבל לא שואלים למה באיטליה יש הרבה חיוכים על הפנים. ועוד לא ברור מדד מה חשוב יותר.
לא זה הסיפור. הסיפור הוא שבתוך השמחה החלטנו לתת מטבעות ישראלים שהיו לנו בכיסים לכמה נערים בני 17 בערך שהיו שם בין הפועלים. השמחה רק גברה והם הביטו במטבעות, ואז אחד מהם אמר: אני מכיר את סמל המנורה שלכם, ואז הוא הצביע אל מה שמקיף את המנורה ואמר: ואני מבין שזו מ
פת ישראל.
זה היה רגע של תדהמה קלה עבורי. ראשית הבהרתי לו שזו איננה מפת ישראל אלא סתם איזה כתם. אני יודע אומנם שהכתם צריך להזכיר איכשהו את המטבע העתיק שעליו הופיע מנורה דומה, אבל מבחינה עיצובית זה בכל זאת סתם כתם שקשה להסביר.
כשהלכתי משם אמרתי לעצמי: זה לא צחוק, הכתם הזה על המטבע, כי אם נער איטלקי ראה בכתם הזה את מפת ישראל, גם מישהו אחר יראה זאת כך. ואם תביטו היטב בצילום של המטבע שצירפתי, זו מפה שמגיעה עד הפרת והחידקל ואולי אפילו עד הצנטריפוגות הגרעיניות באירן.
כבר היה מי שראה זאת כמפת ישראל הענקית. יאסר עראפאת. הוא נשא פעם נאום גדול, ואמר שישראל רוצה להתפשט, וגם הוכחה יש לו, והוא הקרין על הקיר צילום של המטבע הזה בן 10 האגורות, והצביע על המפה, אף הראה את קו החוף משמאל, עם מפרץ חיפה, וצריך לומר שיש דמיון. אז הוא אמר שהמנורה מסמלת את העובדה שישראל רוצה שכל השטח הזה יהיה יהודי ושלה.
אנחנו בארץ צחקנו אז, איזו שטות? אנחנו גם יודעים היטב שישראל לא רוצה להתפשט, בקושי אנחנו משכנעים את עצמנו שהשטח הנוכחי מגיע לנו.
אבל כשהאיטלקי הצעיר שאל אותי בתמימות אם על המטבע הישראלי מצויירת מפת ישראל ועליה המנורה, נקבעה במוחי תמיהה מסויימת: כמה קל לראות את שאיפותינו הזדוניות אם רוצים, שאיפות שאפילו אנחנו לא יודעים עליהם.