כשהבימה מעוצבת בצורה מדהימה ומושקעת, לא ממש ריאליסטית אלא רוויה בסמלים ורמזים, ובקומפוזיציות לא רגילות על בימותינו, מעשה פיסול - נפתח המחזה בתאור יומיומי של חיי כמה משפחות במזרח אירופה של פעם. התיאור נאטורליסטי ומדויק. כבר במפגש הזה בין שתי המשפחות בהן אחת הבנות (פריידע - אליאן דבאל שור האצילית) עומדת להנשא לארוסה מוטל (ניר שפיר בעל החום והרגש), ניתן להבחין בקשר העין בינו לבית אחותה הצעירה ציפע (הילה רביב-צור השובבה, מלאת המרץ והחן). הסב האהוב הוא הבדחן, מלא ההומור שכל משפט שלו ביידיש מסתיים בחרוז (אורי קובלסקי המקסים). בנו, גיבור המחזה, הוא הרשל (ישראל טרייסמן) הנשוי לפעסיע/לורה סהר -ושלושת אלה הם הוותיקים שבקאסט הצעיר הזה.
הרשל חי בצניעות מכתיבת ספרי תורה. אך אלוהים מעמיד אותו בניסוי,כמעשה שעשה לאיוב, או כמו שמפיסטו עשה לפאוסט, על-פי גתה. הוא שולח לו את נציגו, השטן, בדמות אוריאל-מזיק (יובל רפופורט, שכמו כל הצעירים כאן, משמיע בבהירות את דבריו ביידיש, שתענוג לשמוע, לא רק לראות. הוא מציע להרשל כרטיס הגרלה, בו הוא זוכה במיליוני רובלים. בהיפתח המערכה השניה והמשמעותית, בדירה מפוארת, כשמלבושי כולם במשי ורקמה, כרוזנים גויים, מתחילה השפעת השטן לבעבע. הוא מייעץ למוטל לקחת הלוואות בלי סוף עבור המפעל הממוכן שהם הקימו, ושזיכה אותם בשם טוב. ובהמשך - לארגן פשיטת רגל. מזכיר לכם את התנהלות הטייקונים שלנו? שכספי הציבור שהושקעו במניות שלהם לא יוחזרו להם לעולם?
את אשתו האהובה אבל העקרה פעסייע (לורה סהר העדינה), הוא מציע לו להחליף אחרי גירושים בבת המאומצת שלו - פריידע. (אז- אי-אפשר היה להוכיח שזוהי אשמת הגבר, ולכן הוא חופשי להתגרש מאשתו הראשונה ולשאת אחרת). בדיעבד מסתבר, שבנגינתו על כינור, כבש את לב פריידע זה מכבר. וכך הדרך סלולה בפני הבת המאומצת השניה, ציפע, להנשא לפועל הפשוט אבל חם הלב, מוטל. אך ההתנהגות חסרת המצפון של הרשל גורמת למוטל לאבד את עבודתו.הרשל נענש בזה שאשתו החדשה גם היא לא מצליחה ללדת, והאושר מתרחק מביתם.
טרגדיה מודרנית
בקיצור, כל תהפוכות הנפש, ההתלבטויות של איוב המודרני מוגשים ע"י ישראל טרייסמן במונולוגים פילוסופיים, אך המעוגנים ממש במציאות של ימינו כאן ועכשיו. כל הדיאלוגים רוויים בחכמה ובפיוטיות, הבימוי הרגיש לא גולש לקיטש, ועושה מהדרמה משהו שחודר לכל ללב. עופר גולן כחצקל, אביו של מוטל-ניב שפיר, נהרס גם הוא מהתנהלותו של הרשל-טרייסמן, וכך גם אמו דאבע (עינת סגל כהן), מה שקורה כשבנם מוטל נהרג בתאונת עבודה עם המכונה אותה לא הכיר. בקיצור, טרגדיה מודרנית כמו שמתרחשת היום במדינות רבות בעולם כולו ואצלנו, ומקורותיה ספרות העולמית הקלאסית שגורדין קרא בנעוריו בבית אביו.
הבימוי של אברבוך שליכד את כל השחקנים לאנסמבל מחובר טוטאלית, כשהשחקן המשובח דורי אנגל משמש לו כעוזר-במאי; התפאורה המרהיבה של סבטלנה ברגר המוכשרת להפליא; התלבושות האותנטיות המושקעות של דלית ענבר; התאורה של מס' אחד שלנו - מישה צ'רניאבסקי, עם המוזיקה של מישה בלכרוביץ' - כל אלה מעמידים הצגה משובחת ביותר, ברמה גבוהה שלא זוכים לראות תדיר.
לכל אלה שלא דוברים יידיש - התרגום על הפס הרץ וההגייה הכה ברורה של כל השחקנים כולל צעירי היידישפיל - מאפשרים לכל בני ישראל מכל העדות להינות מהצגה, שגם אם שורשיה נטועים בתרבות המזרח אירופאית ומחזירים אותנו לאותה תקופה בהיסטוריה אותה לא הכרנו תודה לאל, הרי הקשר הברור למצב הכלכלי כיום שנובע מהלהיטות אחר המולך של ההון, ולבסוף, אחרי השבר הגדול מחזיר את השפיות ואת הרצון להסתפק בצניעות, מעלה הרהורים ומחשבות, ומוציא אותנו עם מטען רוחני וחוויתי רב ביותר.