בשלושת החודשים הראשונים של 2012 תפסה המשטרה במגזר הערבי בישראל 110 אקדחים, 70 רובים, 50 רימונים, 15 מטענים ו- 3 טילים.
אם זה מה שמשטרה תפסה ב-3 חודשים אתם כבר יכולים להעריך מה וכמה יש שם באמת. בשנת 2011 אגב, נתפסו במגזר הערבי כ-900 כלי נשק כאלה.
לא תמיד האקדח מהמערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. לפעמים הוא יורה כבר במערכה השנייה ולפעמים הוא יורה בקהל. כך או אחרת, הצבר נשק חם בידי האוכלוסיה הערבית בישראל בתוספת האירועים, הבעיות, היצרים וההזדמנויות המזרח תיכוניות, הוא בהחלט פוטנציאל להרבה מאד בעיות ושפיכות דם. ולא מיותר להזכיר שהנשק הזה אינו מצטבר בידי סתם אוכלוסיה ערבית שומרת חוק, אלא בידי גורמים בעיתיים ביותר בתוכה. כולל בעיתיים לה עצמה.
אז מה עושה מדינת ישראל? לפני שנתיים הכנסת ביטלה לכל מחזיקי רובה זעיר (טוטו) ברישיון את יכולת חידוש הרישיון, אלא אם יוכיחו שהם חברים במועדון ירייה רשמי, שאז ממלא צריך לרכוש רובה צליפה מסוג אחר ולהירשם לנבחרת הבינלאומית. התוצאה הייתה שכ-3,000 בעלי כלי נשק כאלה, שכולם היו אזרחים שומרי חוק, ללא הרשעות או עבירות ושסתם החזיקו את הנשק ברשותם באישור, לא יכלו יותר לחדש את רישיונם וגם לא יכלו למכור את הנשק (כי אין מוציאים עבורו רישיונות) ואז הנשק הוחרם מהם בפועל וללא פיצוי. ככה כנסת ישראל נלחמת באחזקת הנשק וברצח נשים ע"י בעלים אלימים.
לא מיותר לציין שום אישה לא נרצחה ב-20 השנים האחרונות בירי מרובה טוטו (וגם לא אדם אחר). אבל אלה הרובים היחידים שהכנסת אסרה על חידוש רישיונם. רובי טו-טו. מה ששוב מעיד ששלטון עושה מה שהוא יכול לעשות ולא מה שצריך או הגיוני לעשות. וכשמגלים שיש בישראל למעלה מ-160,000 אקדחים פרטיים מקליברים גדולים יותר שהם ברישיון, ומוערך קיומם של לפחות עוד 50,000 אקדחים כאלה שמסתובבים שלא ברישיון, מתחילים להבין בעצם למה בתורת הבליסטיקה הקליבר הוא מדד חשוב לעוצמת הנזק: ראו את הנזק שנגרם למדינה מהפער בין קוטר הלוע של מחוקקינו לבין קוטר מוחם.