הכותרת של מאמרי, היא כשם מאמר מרתק, משנת 1961, פרי עטה של הפילוסופית איין ראנד. על-פי מאמרה מתאפיין העידן המודרני, בצמיחת שני מקצועות חדשים: האינטלקטואל ואיש העסקים.
על-פי איין ראנד, האינטלקטואל הוא המוח, העיניים, האוזניים, הלב והכליות וגם קולה של החברה החופשית. האינטלקטואל הוא סוכן הידע המעודכן, ותפקידו לספק מידע אמיתי והדרכה בכל הקשור להנחות יסוד ועקרונות של חיים, ערכים ותיאוריות חברתיות ופוליטיות.
אך מה קורה כאשר ההיפך מתרחש? מה קורה כאשר האינטלקטואלים הופכים לאינטליגנציה תבוסתנית ופציפיסטית, הסוגדת לכוח ולאכזריות של הטרור?
מה שבעצם קרה כאן, זה שאותם אינטלקטואלים בגדו בייעודם העליון, להיות המגינים הרוחניים של החברה החופשית. מדוע עשו זאת? כיוון שהם סובלים מחולי כרוני וחמור: נתק מן המציאות. אותו נתק מן המציאות הוא ביטוי לחוסר האונים שלהם מול אי יכולתם להתמודד עם המציאות עצמה כפי שהיא. מכיוון שכך, הם מגיעים להערצת הכוח והכוחנות תוך הצדקתו בשם אידיאל "הצדק החברתי".
זו סימביוזה בין האינטלקטואלים המנותקים מן המציאות, לבין העריצים והרודנים, אשר משלימים זה את זה. הייאוש מן המציאות הנובע מאידיאליזם קיצוני ומניתוק מהמציאות הממשית, מביא לשיתוף הפעולה השמאלני עם אנשי השרירים והאלימות והטרור. או לכל הפחות מזמין את שתיקת האינטלקטואלים.
ז'וליאן בנדה כתב ספר בסוף שנות ה-20 ושמו: "בגידת האינטלקטואלים". ספרו התייחס לאינטלקטואלים האירופים והקומוניזם. מאז, הפך שם ספרו, לביטוי למצב בו אנשי הרוח בכל העולם, וגם בישראל, מאבדים את הקשר שלהם למציאות ושותקים או מתגייסים לתמיכה במשטר טרור רודני ואכזרי. כך הונצחה הבגידה במשל הגאוני בספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות".
אן קולטר כתבה ספר רב מכר ושמו "שמצה", בו היא מאשימה את התקשורת, בהטיה ברורה ונחרצת לשמאלנות ושמאלנים ונגד ערכים שמרניים.
ספרה הבא אותו כתבה, שמו "בגידה", והוא עוסק באינטלקטואלים של השמאל כחלק מתופעה רחבה, של התגייסות פוליטית, תקשורתית, אינטלקטואלית למען אויבי החברה החופשית. היא קוראת לכך: הבגידה.
הניתוח של אן קולטר, בספרה "בגידה", בצירוף עם הספר "הבריחה מן האמת", פרי עטו של ז'אן פרנסואה רוול, משרטטים את האנטומיה של בגידת האינטלקטואלים. ניתן להסיק מעיון בהם, כי הבגידה באה תמיד מקרב קבוצות תלושות ומנוכרות לחברה החופשית בה הם חיים. ניתן להסיק יותר מכך לגבינו.
ניתן להסיק, שהשמאל הבוגדני ובעלי בריתם בארץ ובעולם, משתמש בטרור הערבי כאמצעי משוכלל להשתחרר מהיהדות, מהציונות, ממדינת היהודים, מהדתיים, מה
מתנחלים ומהחרדים. ולכן, הם שותקים מול הסופר האנטישמי גינתר גראס, וגם מול העוול הנורא שנעשה ליהונתן
פולארד. הם שותקים מול העוול הנורא, הפשע היהודי הגדול נגד האנושות ונגד יהודים, שנעשה למגורשי גוש קטיף ויהודה ושומרון. זו שתיקת הבוגדים.
קץ בא לבגידה. זו העת להתעורר. זו העת לסיים את דיקטטורת הבגידה והבוגדנות בעם היהודי. כל אותם פרופסורים, אמנים, עיתונאים, סופרים, משוררים, אנשי תקשורת ושופטים עליונים המפיצים את אידיאולוגיית החרם והנידוי והשנאה ליהדות, ציונות, יהודים, דתיים, מתנחלים ולעמך ישראל, זה הזמן להתעורר. הפסיקו את הבגידה. העם היהודי בארץ ובעולם מתעורר לחיים יהודיים והוא יבוא עימכם חשבון. ההיסטוריה תבוא עימכם חשבון. זה הזמן לעשות תשובה ולשוב למורשת אבות ולארץ אבותינו.