סא"ל שלום אייזנר, סמח"ט הבקעה, שגה כאשר הלם בפרצופו של תומך הטרור (פעיל "שלום" ו"זכויות האדם") שהגיע מדנמרק לארץ ישראל במטרה להתגרות במדינת ישראל ולהביע הזדהות עם אויביה. ברגע של אובדן עשתונות מול עלם החמודות האדמוני הוא גרם נזק רב למדינת ישראל. עם מצלמות או בלעדיהן, הקצין הבכיר לא זיהה את המארב של רוכבי האופניים ה"תמימים" ולא הביא בחשבון את המשמעות המדינית של תגובתו על ההתגרות. מעשהו של הקצין משול למעשהו של חייל שהסתכן בכך שהרים את ראשו בתוך סביבה שבה מצויים צלפים רבים: הוא הניף את רובהו והיכה בתוך סביבה שורצת צלמים רבים. בשדה הקרב המתוקשר היה עליו להיות מודע לכך שהוא חשוף לאש עוינת, האש של צלמים-צלפים, שפגיעתם מסוכנת. עם מצלמות או בלעדיהן, הקצין הבכיר טעה בשיקול דעתו. אבל האם מדובר בכשל פיקודי וערכי? הקצין עמד בראש חייליו ולא שלחם לפניו כדי שהם יפגעו באש הצלמים-צלפים. הקצין מנע את חסימת עורק התחבורה החיוני. וגם אם היה בשטח סגן-ניצב במקום סגן-אלוף, התוצאה התקשורתית וההסברתית לא הייתה שונה. אין מדובר בהתנגדות לצבא ההגנה לישראל או למשטרת ישראל. מדובר בהתנגדות לקיום היהודי בארץ ישראל. מי שתוקף היום את מעשהו של הקצין היה מריע לו אם היה מכה יהודים: ע"ע עמונה. עם מצלמות או בלעדיהן, הקצין הבכיר טעה בשיקול דעתו. אבל האם מדובר בכשל פיקודי וערכי? והאם הכשל הפיקודי והערכי הוא שלו? על-אף הנזק שגרם, מי שנכשלו פיקודית וערכית הם דווקא מפקדיו הבכירים ביותר אשר - כמו גם ראשי הדרג המדיני - דנו אותו ברותחין והשליכו אותו לכלבים, עוד לפני חקירה ובדיקת נסיבות האירוע. במקום גיבוי לקצין כל עוד לא התבררו הנסיבות, הקצין הוקרב מלכתחילה על מזבח התקינות הפוליטית וממצאי החקירה הוכתבו למעשה לחוקרים על-ידי התבטאויותיהם המיידיות של המפקדים הבכירים ביותר. האם אין זה כשל פיקודי וערכי? האם אין זה אובדן עשתונות וטעות בשיקול דעת? האם אין זה סירוס של צורת החשיבה והתפקוד של קצינים בכל הרמות? התקשורת הזרה וה"ישראלית" הציגו שוב ושוב ושוב ושוב את תמונת המכה, וכרגיל התקשורת המתיימרת להיות חוקרת עשתה מה שהיא יודעת לעשות טוב מכל: להתמסר לכל הזדמנות להכות במי שעושה את המאבק הקשה וכפוי-הטובה במחבלים ובסייעניהם. חבל שהמפקדים הבכירים ביותר הצטרפו לגל העכור של התקשורת המתמסרת, עוד לפני התחקיר.