מנתונים שמפרסם האתר ביזפורטל מסתבר, שעבור מי שלא מקבל רכב ליסינג ממקום עבודתו, סביר להניח שרכישת רכב היא ההוצאה השנייה בגודלה שיבצע במהלך חייו. לא ברור למה, אבל בישראל של שנת 2012, המדינה עדיין מגדירה את המכונית כמוצר מותרות וגובה עליו מיסי עתק, מהגבוהים בעולם.
לדוגמה (אין לי אחוזים בחברה), אבל מאזדה 3, כלי רכב משפחתי "המתאים" לבני המעמד הבינוני, עולה בארצות הברית כ-53 אלף שקל, בקנדה 72 אלף שקל, בבריטניה 82 אלף שקל ובצרפת 76 אלף שקל. בארץ תאלצו לשלם הרבה יותר קשה ולהיפרד מ-120 אלף שקל.
מבין 32 מדינות ה-
OECD, ישראל ממוקמת במקום השני בשיעור גובה מס הקנייה והמע"מ שמשולמים על רכבים כאשר המיסים מהווים כ-52% ממחיר הרכב הכולל (במילים אחרות - כ-107% יותר). באותו הזמן, הממוצע של ה-OECD הוא 28% ממחיר הרכב הכולל בלבד, כלומר כמעט חצי.
אז יש שמספרים לנו, שהעלות הגבוהה באה לכסות על מפגעים אחרים שהמכוניות יוצרות. למשל זיהום, מפגעי בטיחות או שבכלל, המיסוי הגבוה בא לתקצב את שיפור התשתיות בכבישים. כל זה היה בסדר אם באמת הכסף היה הולך לשם. אבל הזיהום נמשך, הכבישים נראים כמו שהם נראים והכביש הארוך לאילת, הוא עדיין חד מסלולי, מבלי שזה יפריע למישהו.
אבל לא רק במיסוי הדלק והרכבים מספרים לנו את הסיפורים האלו. בכל שנה, משטרת ישראל מביאה לציבור ולנבחריו לא מעט נתונים המצביעים על כך, שככל שהקנסות על עברייני תנועה הוחמרו וגדלו, כך קטן שיעור עבריינות הנהיגה במילים פשוטות- נגדיל קנסות ויהיו לנו פחות עברייני תנועה. אך זו לא כל האמת. לא כל מי שקיבל דוח משוטר הוא עבריין. זה אולי אזרח תמים שבטעות נכנס למסלול נסיעה של אוטובוסים, מישהו שחנה את רכבו במקום שלא ידע שאסור ושילם גרירה והוצאות שונות, וזה יכול להיות מישהו ששכח לאותת שמאלה להשתלבות בתנועה אחרי שפנה ימינה, ונפל על שוטר שהכי קל לו לעמוד בפנייה של אותה צומת.
זה פשוט מאוד. הכסף שנכנס למדינה מקנסות לא הולך לשיפור תשתיות. הכסף שנכנס למדינה ממיסוי הסיגריות לא הולך לטיפול באנשים חולים, והמיסוי על הרכבים לא הולך לצמצום נזקי הזיהום ושיפור התשתיות. הכסף הולך ובכן, אין לי מושג לאיפה, אבל יש תמיד מישהו במשרד הביטחון שיקבל אותו בשמחה.
יש שמספרים לנו שלנסוע ברכב פרטי זה בכלל מותרות, ושכל אזרח יכול לנסוע בתחבורה ציבורית. ואם הוא רוצה נוחות אז שישלם. זה היה נכון אם היינו רואים פה תחבורה ציבורית כמו באירופה, סין וארה"ב. שמה אין הצדקה לנסוע ברכב בעיר. רכבת תחתית בתדירות של כל עשר דקות המובילה אותך מקצה אחד של העיר לקצה השני בתוך כמה דקות. ערים של מיליוני תושבים מרושתות ברכבות וחשמליות שמייתרות את השימוש ברכב פרטי. בישראל לעומת זאת, רכבת תחתית אין אבל האזרח מגלה כל פעם מחדש תחתיות חדשות בחשבון הבנק שלו.
ולא צריך ללכת רחוק. שכל אחד יעשה חשבון כמה זמן לוקח לו לנסוע (במהירות מותרת כמובן) מהבית שלו לבאר שבע, וכמה זמן ייקח לו להגיע מהבית שלו לבאר שבע בתחבורה ציבורית. לפחות כפול. וזה רק באר שבע.
אולי שמישהו יכיר בעובדה שישראל היא לא מדינה. זו לא מדינה. אנחנו יותר עיר מאשר מדינה למרות שלפי הרעש שאנחנו עושים בעולם אנחנו מצטיירים כיבשת.
ובעוד אני כותב את הטור הזה הגיע בשורה טובה לשולחני. ועדת הכנסת אישרה את ביטול ההקפאה של עידכון הצמדת שכרם של חברי הכנסת לשכר הממוצע במשק. כתוצאה מביטול ההקפאה יקבלו הח"כים עוד 1,078 שקלים בכל חודש. חברי הכנסת הבודדים שנכחו בדיון אישרו את ביטול ההקפאה פה אחד. כעת יעמוד שכר חברי הכנסת על מעט יותר מ-37 אלף שקלים בחודש.
בכל זאת מישהו צריך לממן את פעילותה הנמרצת של חברת הכנסת זועבי. הביטוח להפלגה במרמרה הוא לא זול.