מחירי השימוש בטלפון הסלולארי יורדים פלאים בזכות התחרות הברוכה. אזרחי ישראל משוכנעים שחברות הסלולרי נדפקו וכולנו שמחים כאילו ירד עול הגרעין האירני מעל צווארנו, אך בלי להרגיש, ממשיכים אנו לאותת לחברות הסלולארי הוותיקות ולכל החברות האחרות שאינן סלולאריות, שעדיין ניתן, לגיטימי ואף כדאי לעשוק אותנו, אזרחי ישראל.
הפשע היה שווה
למה הדבר דומה? הדבר דומה לילד קטן הגונב בקביעות את קוביות השוקולד של חברו לכיתה, יום אחר יום, במשך שנה מבלי להיתפס. לו אותו גנב היה נתפס על חם ונדרש לאסוף את כל חסכונות דמי הכיס שלו על-מנת שיוכל לקנות לחברו את כמות השוקולד שגנב ממנו במשך השנה בתוספת קנס על עוגמת הנפש שגרם אז ניתן לומר בוודאות שאותו גנב נדפק, "אכל אותה" ושילם על מעשיו הרעים.
אך אם בעל השוקולד לא תפס את הגנב אלא רק החכים ומצא מחבוא הולם ומוצלח יותר לקוביות השוקולד, ובכך הוא מונע את המשך הגניבה, אז אי-אפשר לטעון שהגנב נדפק ושילם על מעשיו הרעים כי למעשה הגנב נהנה במשך שנה משוקולד טעים ובחינם. כמו-כן, אי-אפשר לטעון שהקורבן לגניבה הרוויח או ניצח, כיוון שאת מה שנגנב ממנו לא יוכל להשיב והישגו היחיד הוא בכך שלא ייגנב ממנו בעתיד.
לכן, לא ניתן לומר שאנחנו כציבור הרווחנו, ולא ניתן לומר שאנחנו כציבור ניצחנו את חברות הטלפון הסלולארי כי כמו השוקולד שהלך ולא ישוב כך גם כספנו הלך ובריאות נפשנו נפגעה ללא כל סימן לפיצוי עתידי. אומנם הצלחנו לעצור את הפגיעה בנו אך מה שהלך לא ישוב עוד לעולם. כמו-כן, אי-אפשר לומר שאותן חברות הטלפון הסלולארי נדפקו ושילמו על מעשיהם הרעים, כי בדומה לגנב השוקולד הן נהנו על חשבוננו ללא לשלם כל מחיר. אומנם עכשיו כבר אין ביכולתן לגנוב כמו פעם אך מה שהרוויחו נשאר להן כשלל.
מעכשיו חברות הטלפון הסלולארי הישנות ימשיכו לתת שירות ולצאת בדילים המתחרים בחברות החדשות ולתת שירות הוגן לציבור כאילו לא פשעו מעולם. למעשה, בדומה לגנב השוקולד, חברות הטלפון הסלולארי גנבו כל עוד היה ניתן וכשנגמרו להן שבע השנים הטובות, אותן החברות מודות לבורא העולם על כל דקה ודקה שעמדה לשירותן, ואפילו עכשיו הן אינן משלמות בשבע שנים רעות אלא רק בשבע שנים פחות מוצלחות בהן הן תצטרכנה להרוויח את לחמן בכבוד [וגם לא בטוח]. אילו חברות אלו לא היו גונבות מאיתנו מצבן היום היה טוב יותר? לא!!!! אם כך הפשע מצדן השתלם.
אז מה לעשות?
כדי שכל החברות בישראל תדענה שאין ביכולתן "לאכול [את כספנו] כפי יכולתן" כל עוד לנו כצרכנים אין ברירה, כדאי שנעביר להן את המסר שהרווח שלהן הוא זמני, וסופן כחברות לקרוס, כי כאשר תבוא חברה מתחרה כבר לא תוכלנה אותן החברות הוותיקות לחזור בתשובה אלא כולנו כגוף אחד נצרוך את מוצריה של החברה החדשה.
לחברות המייצרות את מוצרי החלב עוד נתננו צ'אנס: ביקשנו שיורידו מאיתנו את מכיר הקוטג' והבטחנו בתמורה את המשך החברות שלנו איתן. (מעין הורדת מחיר תמורת שלום). אז מחיר הקוטג' ירד, אך במקביל מחירים אחרים של מוצריהן עלו ובחוץ לארץ ניתן לרכוש את אותם המוצרים [לפחות את חלקם] במחיר זול יותר, כך שתנובה וחברותיה לענף לא הפכו להומניות, ולמתחשבות וזה גם לא תפקידן. הצרה היא שהן אפילו לא הפכו לחברות הוגנות הראויות לכסף שלנו.
לכן, במדינה מתוקנת, לאור הגדלת התחרות, יש מקום שלא לראות יותר את סלקום, אורנג', פלאפון ומירס. כולן צריכות לפשוט את הרגל וללכת אל פח הזבל של ההיסטוריה. גם לחברות כמו תנובה טרה ושטראוס אין מקום בארצנו ולא צריך באמת לדאוג לתחליפים. תמיד יהיה מי שיתפוס את מקומן של אותן החברות וידע לייצר מוצרים מוצלחים, טעימים ושווים לערכם של המוצרים הקיימים.
כך יש לנהוג גם בכל חברה אחרת הרומסת ומנצלת אותנו ולא לפסוח על-אף אחת מהן. בהתחלה תהיינה בעיות של עובדים מפוטרים אך החברות המתחרות ישמחו לקלוט חלק ניכר מהעובדים בעלי הניסיון מהחברות הקורסות ועם הזמן סביר להניח שהלקח ילמד והחברות השונות תשמורנה על עצמן.
לסיכום
כל עוד תפתח בפני החברות השונות הדלת לעשיית תשובה עתידית הן תמשיכנה לנצל אותנו כל עוד יהיה ניתן מבחינתן, אך אם מראש הן תדענה שסופן ליפול ולא להתאושש, ושיכולת החרטה לא תיפתח בפניהן לעולם, אז אולי יפתח עידן חדש בשוק המחירים בישראל.