העיתונאית מלאני פיליפס כתבה
מאמר יוצא מהכלל בשם 'ציונות וצרות אופקים' בו היא כותבת כי, "היהדות היא כמו שרפרף הנתמך על שלוש רגליים - לאום, דת וארץ", ו-"הציונות היא לא יותר ולא פחות, מאשר ההגדרה העצמית של העם היהודי - כעם, ולא רק כחסידי הדת היהודית. למעשה היהודים הם היחידים - כעם - שעבורם מדינת ישראל, כולל יהודה ושומרון היא מולדתם. אלה השוללים את הציונות, מונעים לאומיות יהודי וזכות היסוד של היהודים לחיות כעם במולדתם הקדומה, ישראל.
ישנה רק מדינה אחת בעולם שיש לה את הזכות החוקית והמוסרית להגן על כל יהודי והיא ישראל. עם זאת, יהודים רבים מידי, בארץ ובכל רחבי העולם, מתנהגים כאילו אין שום משמעות לזכות מחויבות עמוקה זו, ולכן הם כל הזמן מנסים לחבל בה.
מאז שדוד בן-גוריון הכריז על מדינת ישראל כמדינה יהודית עצמאית המדינה חסרה עצמאות אמיתית. מאחר שבמשך 2000 שנה היהודים היו אזרחי משנה בכל מדינה בה הם חיו, מאויימים עם מהומות, אפליה, וטבח, למנהיגות שקמה בישראל לא היו הפניות כיצד להיות עצמאים באמת.
היהודים שהתיישבו בארץ נשאו והביאו עמם מנטליות של גטו, הצורך לפייס כדי לשרוד. המנהיגות עושה כל מה שדרוש כדי שהעולם יאשר ויאהב אותם ובני ארצם. במילים אחרות, מדיניות של לא להיכנס מתחת לעור של אף אחד מפחד לנקמה. ואף על-פי שהעולם אישר את הקמתה של המדינה יהודית, מאז מתנהג עם ישראל כמדינה ווסאלית. עד היום כל מדינה עם קצת כוח השפעה בעולם הכניסה את אפה לענייניה של ישראל, במידה כזו או אחרת.
מאז שנת 1948, מנהיגי ישראל הצליחו לפעול לאורך מדיניות סכיזופרנית מעורפלת שבזירה הפוליטית העולמית גרמה לארצם להיות פחות ופחות מקובלת בקרב אומות העולם. ישראל הפכה להיות שק החבטות של הפוליטיקאים, התקשורת ומעצבי דעת הקהל והמדינה היחידה בעולם שהלגיטימיות שלה מוטלת בספק כל הזמן. מנהיגי ישראל חייבים לקחת על עצמם את האשמה על כל מה שקורה היות שהם מתנהגים כאילו שישראל היא הכל אך לא מדינה ריבונית.
ראש ממשלת ישראל אחד אחר השני, במיוחד לאור העובדה שהמדינה חתמה על הסכמי אוסלו, נכשלו להחזיק את שלושת רגלי שפרפף היהדות יציבות, וכך האומה, הדת והארץ הם חסרי אלמנטים מלכדים. התוצאה מכך, מערכת פוליטית די רקובה וחוסר מתמיד של דרישה לקבלת
כבוד מהעולם. במקום זאת, אנו רואים מדיניות לא יציבה של "אנא אהוב אותי", הפועלת הרבה לרעת ישראל מבפנים ובעולם.
מה משמעותה של מדיניות שרפרף שלוש הרגליים ההססנית והמתנדנדת?
ברגע שבנימין נתניהו מונה לראש ממשלת ישראל, הוא נטש את פלטפורמת מיפלגתו שעליה הוא רץ, וגרם למחלוקות בין חברי מפלגתו ואובדן אמונו של ציבור הבוחרים.
הממשלה מנהלת הקפאת בנייה סמויה בירושלים, ביהודה ושומרון בעוד שהיא לא נלחמת בבנייה המתמשכת הבלתי חוקית של הערבים בכל רחבי הארץ.
ממשלת ישראל מתייחסת ליהודים המתגוררים ביהודה ושומרון, כמו מקרים של צרעת; הפוגרומים של הרס יישובים יהודיים ביהודה ושומרון הפכו למעין "ספורט לאומי", קיימת הסכמה וניתן סיוע לבניית יישובים הערביים והשמדת קהילות יהודיות, הנכונות לנהל משא-ומתן עם ערבים מרצחים על פתרון שתי מדינות ובכך עושים אדמה יהודית השייכת באופן חוקית מדינת ישראל חומר במשא-ומתן,
הרדיפה אחרי והדיבורים עם חלאת האדם
מחמוד עבאס-אבו מאזן, מר הכחשת השואה, אדריכל הטבח באולימפיאדת מינכן, ורוצח ילדים, וכך ישראל לא מקבלת כל כבוד, אלא לעג,
מנהלים משא הפצה התומך בהקמת מדינה בשם פלשתין על אדמה יהודית היסטורית שמבחינה משפטית שייכת לעם היהודי, מהססים להגן על יהודים ומורשת יהודית וקושרים את ידי צה"ל בעת שהוא מבצע את חובתו מעל הכל שהיא להגן על המדינה ואזרחיה,
נוטשים אתרי מורשת יהודים, כגון הר הבית וחברון, ומזניחים להגן על אתרי מורשת אחרים, נוטשים קרקעות בנגב ובגליל ומאפשרים לבדואים וערבים להשתלט עליה, מונעים מלחקק חקיקה שבה תומך רוב העם, שתגן על מערכת הדמוקרטיה ותמנע את הרס החופש האמיתי של הישראלים, מוציאים את הציונית החלוצית מתוך העדיפות הלאומית, באופן מושחת ומטעה ביותר.
וישנן בעיות נוספות אחרות שעובדות כנגד לכידות העם, הדת והארץ שאפשר להוסיף לרשימה המכוערת והמטרידה ביותר הזאת. כל מדינת ישראל הוא תחת איום קיומי ובכל זאת, לישראל יש חוסר מדאיג במנהיגות שמאמינה בציונות, יהדות ודבר אלוהים, בחוקיות של ארץ היהודים, מנהר הירדן ועד לים התיכון, ובכל החוקים שיש צורך לציית להם כך שהתוצאה תהיה הטובה ביותר עבור המדינה.
המערכת הפוליטית בישראל היא נקבובית ביותר ובלי חוקה החוק נע בין החוק העות'מאני, הירדני, הבריטי לחוקת מדינת ישראל המודרנית, הכל מבולבל מאוד וחלק ניכר מזה פשוט פועל כנגד האינטרסים של המדינה היהודית.
כאשר אדם הוא עייף הוא יכול להרפא ואז הוא עשוי לעשות טעויות.
אי-אפשר להאשים את ישראל שהיא עייפה; 64 שנים של דאגת יום-יום להישרדותה ומלחמות יגרמו לעייפות, עייפות מרובה.
במלחמה צריך לנצח או שהמצב יהפוך להונאה פוליטית והרבה מ-64 שנות חיי מדינת ישראל היו שקועות בהונאה פוליטית. ישראל ניצחה במלחמות של הגנה עצמית, כולן החלו כתוצאה מתוקפנות ערבית, ובכל זאת, היא הייתה חייבת להחזיר 95% מהקרקע שבה היא זכתה אך שלום לא הושג, אבל תרמית פוליטית כן. כל, כביכול, ניצחונותיה של ישראל הסתיימו בהודנה, המונח הערבי להפסקת אש, שכוונתה, לפי המוסלמים, להתארגן, להתחמש ולתכנן את הפיגוע או המלחמה הבאה. וזה בדיוק מה שהערבים עשו ב-64 השנים האחרונות. ישראל נמצאת במלחמה, הודנה, מלחמה, הודנה, במשך 64 שנים.
כיום, מלחמה זאת קיבלה מימד ג'יהאדי חדש; מדינות העולם, לא ישראל, מחליטות, על בסיס של הביזה שהם רוחשים למדינה היהודית, איזה חלק מהארץ שייך לישראל ואיזה לא. הן חושבות שהן מיצגות את החוק הבינלאומי והן עושות זאת באמצעות ג'יהאד של מסחר. למשל, דוברי שרשרת הסופרמרקטים השוויצרית מיגרוס אומרים שהם לא תומכים בחרם על ישראל שלו קוראים אירגונים פרו-פלשתינים אבל הם רוצים לאפשר ללקוחותיהם להחליט אילו מוצרים הם רוצים לקנות.
ועם כך,
שרשרת-מיגרוס תתייג מוצרים המיוצרים בישראל בנפרד מאלה המיוצרים ביהודה ושומרון, מובנו, שרשרת הסופרמרקטים השוויצרית מיגרוס לא מכירה ביהודה ושומרון כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. בשנת 2012, רשת סופרמרקטים נוקטת בעמדה פוליטית כנגד ישראל ומכניסה את אפה לעינייני ישראל "לעזור" להחליט על גורל מדינת הלאום של העם היהודי.
ישנם המסתננים מאפריקה שחצו את הגבול וכופים את שהייתם הבלתי חוקית והיקרה על משלם המס הישראלי. ישראל חייבת להתעקש על קוד החוק ולגרש את הפולשים עכשיו או שהיא לא תכובד עוד יותר על-ידי כולם. אלה הם זרים בלתי חוקיים, מסתננים, מהגרים כלכליים, או כל מינוח אחר שמשתמים בו לזהותם, אבל בסופו של יום, לא חוקי משמעותו לא חוקי. אם אירופה תתלונן על "עוול" הגירוש, ישראל יכולה להציע לשלוח את הפולשים לאירופה ושהיבשת הנאורה תתן להם מקלט! ללא שלטון חוק ישנה אנרכיה ולשם כל זה מוביל!
אם חברי ממשלת ישראל לא יגנו על המדינה מפני כל אלה הרוצים להרסה, בכל דרך שהם מוצאים ויכולים להשתמש בה, גם אם זה רשת סופרמרקטים שוויצרית או אירופאים ואפריקנים אנרכיסטים, אז הם לא ראויים לשלוט.
לנו, היהודים, אין מי שיגן עלינו, אלא אנחנו עצמנו; אסור לנו לתת לנכס שהרווחנו והשגנו, ועכשיו, אחרי 2000 של חיסרון, יש לנו, לחמוק. הציונות נוצרה כדי להגן על היהודים באמצעות ריבונות.
כעת העניין הדחוף הוא שהיהודים ימצאו מנהיג בעל שיעור קומה של הרצל, שמסוגל לתפקד לפי קוד הציונות. משמעותו, לתבוע ולצוות על העולם להכיר ולכבד את זכויות העם היהודי, ויכולתו לסיים את עבודתו של הרצל, לשכנע את העם היהודי שזו היא זכותו וחובתו לטעון ולהבטיח את גורלו בארצו.
לכן אני מציגה שאלה שאף אחד לא רוצה לשאול: על כל העוולות שממשלת ישראל מקיימת ומתעקשת לחזור עליהן, האם אנחנו, היהודים, צריכים שתהיה לנו מדינה משלנו? ארץ שבה היהודים יותר ויותר לא מבוטחים והממשלה, עם החלטותיה חסרות המחשבה ופעולותיה המסוכנות, עושה את המצב עוד יותר לא בטוח?
העת לשנות את הכיוון כבר.