ביום 8 בינואר 2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ה 9048/05, גריידי אלונה וגריידי יצחק נ' פקיד שומה ירושלים 1, בו נדחה ערעורם של נישומים על שומה שקבע להם פקיד השומה בגין דמי אש"ל בחו"ל (ללא קבלות) שהתקבלו מהמעסיק ושלא הוצאו בפועל על-ידי העובד (הנישום) בחו"ל.
בערעור נקבע, כי מאחר שעל-פי הצהרת העובד לא נתהוו הוצאות שהייה בפועל, ואף היה מודע כי תשלומי דמי האש"ל יגדילו למעשה את שכרו, יש לראות בדמי האש"ל שהתקבלו כהכנסת עבודה בידי העובד.
במקרה הנדון, דובר בשוחט שנשלח לחו"ל, כעובד שכיר של מספר חברות המייבאות בשר כשר מחו"ל.
יחד עם שכרו החודשי עבור העבודה בחו"ל קיבל העובד תשלומים במזומן עבור דמי אש"ל לכיסוי הוצאותיו בחו"ל. ואולם, על-פי הצהרת העובד הוא קיבל בימי חול מקום לינה וכלכלה ללא תשלום מהמפעלים בהם עבד בחו"ל, ורק בסופי השבוע לן בבתי מלון והשתמש בדמי האש"ל שניתנו לו.
העובד לא דיווח על התשלומים האמורים
1, מאחר שסבר כי מדובר בתשלומים פטורים ממס. בין היתר נטען על ידו, כי אין להתערב ברצונו לחסוך את דמי האש"ל, על-אף חוסר הנוחות הכרוכה בכך, ולמסותו על קבלת דמי אש"ל שלא נוצלו.
פקיד השומה, על כן, חייב את המערער במס בגין דמי האש"ל, עבור ימי החול בהן לא הוצאו ההוצאות בפועל, כהכנסת עבודה.
בית המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע, כי עצם העובדה שהתקנות
2 מורות כי סכומי האש"ל שעד התקרה מותרים בניכוי, אין בה כדי ללמד שלא נדרש שההוצאה תהא הוצאה בפועל, ואף אין בה כדי ללמד כי אין לראות בסכומים אלה כהכנסה, כאשר הנישום לא הוציא את אותן הוצאות בפועל.
נציין, כי פסק הדין מעלה סוגייה שטרם נידונה עד כה במישרין בפסיקה, ובעקבות פסק הדין עשויות לעלות שאלות לגבי אופן הבדיקה על-ידי המעביד, ביחס להוצאות בפועל שהוצאו על-ידי העובד בשהייתו בחו"ל.
לצפייה בפס"ד
לחץ כאן.