שלושה מכתבים פתוחים למנהיגי רשויות המדינה

לפני שבע שנים בדיוק הוצאה לפועל תוכנית ההינתקות של אריאל שרון. עשרות יישובים פורחים בקווי ההגנה החיוניים של מדינת ישראל מפני הטרור הערבי בגוש קטיף וצפון השומרון נהרסו עד היסוד. בתי קברות נעקרו, בתי כנסת, ישיבות, בתי ספר ובתי אולפנה נהרסו ונשרפו לעפר ואפר. אלפי אנשים מהטובים והנאמנים בעם ישראל הושלכו לגורלם מופקרים למחסור עוני וניוון רוחני במחנות פליטים עלובים. ראש ממשלה מושחת, עריץ וחסר מצפון מכר את נשמתה של הכנסת לשטן היושב בבית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל, והרשות המבצעת שבראשותו הורתה לכוחות הצבא, המשטרה שרותי הביטחון והמודיעין שלה לנקוט כל צעד שיידרש, כולל, אפשרות של הרג וירי של אזרחים חפים מפשע, במטרה לממש את החלטת ממשלה 3281 בדבר חוק תוכנית הינתקות המתוקנת – פינוי יישובים ושטחים מיום 20.2.2005. בצר להם פנו אלפי המתיישבים הנבגדים אל בית המשפט העליון, זה אשר פסק כי ההגנות המשתמעות מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אינן חלות על העותרים, וזאת בשל היותה של מדינת ישראל מחזיקה בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה "בתפיסה לוחמתית" כביכול, ובשל כך נדחתה העתירה, והמדינה נמצאה רשאית להפעיל את חוק ההינתקות הממשלתי, שאושר ברוב גדול על-ידי כנסת ישראל, אז ב-6 ביוני 2005 כמו היום בתאריך זהה ב-2012, יום שייזכר לדיראון עולם בשל דחיית חוק ההסדרה של מקרקעין בישובי יהודה ושומרון ופתח להרס וגירוש רבבות מתיישבים מביתם נחלתם. הנה אז יצא המרצע משק פסיקותיו של נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, וזה רצע את אוזניהן של ממשלת ישראל ושל הכנסת, שהפכו לעבדים נרצעים של הגוף המשפטי העליון, שרוב מכריע של עם ישראל רואה בו מוסד המנותק מהמציאות, שפסיקותיו בלא יוצא מהכלל מוטות לאידיאולוגיה שמאל קיצונית, אנטי יהודית, פוסט ציונית המובילה את מדינת ישראל לסדרה מתמשכת ובלתי פוסקת של אסונות קיומיים בטווח הקצר והארוך. בהיעדר חוקה המסדירה ומאזנת את הסמכויות התחיקתיות המאזנות של שלוש הרשויות, פועלות במ"י שתי הרשויות הנבחרות, המחוקקת והמבצעת, תוך חולשה והתבטלות גמורים מול עריצותו ופעולותיו הבלתי חוקתיות של בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. כבר נאמר על מעשיו של אהרן ברק בתפקידו כנשיא ביהמ"ש העליון, כי לא מהפכה הוא ערך במשפט הישראלי, כי אם הפיכה ופוטש חוקתי, וכהגדרת משפטנים בכירים בעולם, פסיקותיו הן בגדר "שוד משפטי ופיראטיות שלטונית" העוקפות את מאוויו הלאומיים ואמונותיו של עם ישראל, את ריבונות הכנסת, את סמכות הממשלה ואת האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל באזור עוין מוכה תהפוכות ומלחמות שאויבים מבית ומבחוץ זוממים בגלוי להכחידה. בג"ץ הפך בסיוע גורמים אינטרסנטיים בכנסת ישראל, למקור הסמכות הקונסטיטוציונית והוא מתיר לעצמו לבטל חוקים של הכנסת, ולהתערב בהחלטות שהן פררוגטיבה הן של הכנסת והן של הממשלה. צרתו של עם ישראל שהמנהיגות בעת הזו איננה מעזה להתמודד עם קומץ שופטים חסרי אחריות הבוחרים את עצמם מתוקף סמכויות שנטלו לעצמם, ולא רק משום שאין הם עומדים לבחירה כשאר שתי הרשויות, אלא משום שהם פועלים כדברי ההיסטוריונית ברברה טוכמן, במצעד איוולת מתמשך, ובדיסוננס קוגניטיבי המתנכר לאינטרסים הקיומיים של עם ישראל, לאמונותיו ולמאוויו הלאומיים. ביום קשה ומר זה לעם ישראל, שבע המרורים מתוכנית ההינתקות שהובילה את מדינת ישראל לאסונות, מלחמות ולשפיכות דמים מתגברת, שוב צועדות הכנסת והממשלה כסומות באפילה בדרך זרועת המוקשים של הסכמי אוסלו וההינתקות הממאירה, תוך כדי הצגה מבישה של התקרנפות והכנעה מתרפסת כנגד המרות העריצה והבלתי מרוסנת של בית המשפט העליון שמנהל לעצמו בלא אחריות ובלא סמכות את מדינת ישראל ומוביל אותה מדחי אל דחי. ביום הזה החלטתי כאזרח מן השורה לכתוב לראשי שלוש הרשויות את המכתבים הבאים.

מכובדי היושב-ראש, ראובן (רובי) ריבלין, הרשה לי במכתב זה להחזירך לתקופות כהונה קודמות שלך בתפקיד זה, כולל התקופה שבה קבלה הכנסת את חוק ההינתקות. מכיר אני ומוקיר את דעותיך בעניין זכויות עם ישראל בארץ ישראל, ואני מברכך ביום זה ומוקירך על האומץ והיושר האינטלקטואלי שהובילוך להצבעתך בעד חוק ההסדרה. זכורות לי שנותיך הראשונות כיו"ר הכנסת בעת שבקשת להסדיר את יחסי הפרלמנט עם בית המשפט העליון, מוסד רם ומתנשא במגדל השן אשר בירושלים, שחוקי הכנסת מהווים עבורו "המלצה בלבד" בדרכו הנלוזה למימוש האידיאולוגיה הפוליטית של רוב חבריו. כזכור לך אדוני יו"ר הכנסת, בכהונתך הראשונה עמדת כצוק איתן והיית נחוש לעצור את המפולת המבזה את ריבונותה של הכנסת נציגתו הנבחרת של עם ישראל. אך הנה נדמה לי בעת האחרונה כי משהו נפגם בנחישותך לפעול לקידום מעמדה של הכנסת ולהסדרת סמכויות בית המשפט העליון בחקיקה, 64 שנים לאחר הקמתה של מדינת ישראל. אמת, כוחות ואינטרסים חזקים פועלים בכנסת נגד הכוונות הללו, והצבעתם היום בקריאה טרומית של חוק ההסדרה שרים רבים וחברי כנסת מהליכוד, מלמדת שעדיין רחוקה מדינת ישראל מדמוקרטיה אמיתית ומהפרדה נאותה של שלושת הרשויות השלטוניות. עם ישראל כולו ראה היום בערוץ הכנסת את קלונם של הברחנים ומוגי לב שנמלטו מתמיכה בחוק, מי מהם שהצביעו נגד, מי שנעדרו מההצבעה במתכוון, והם מכל סיעות הימין בכנסת ללא יוצא מהכלל: מישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, ועוזי לנדאו, מש"ס, ואף שר מטעם הבית היהודי. התנהגות זו הזכירה לי את הימים השחורים של אריק שרון כראש ממשלה ואת בנימין נתניהו, ראש וראשון למוגי הלב שמצמצו בעת ההצבעה הגורלית על חוק ההינתקות, שהצביע אז בעד, יחד עם לימור לבנת בעד, והיום כראש ממשלה נטל לעצמו את תפקידו של שרון: כי "מה שהוא רואה משם לא נראה מכאן", זוכרים? זוכרים גם את "דין נצרים כדין תל אביב"? אז אצל מר נתניהו דין שכונת האולפנה יהיה כדין גוש קטיף, ושהשרים בגין וארדן לא יבלבלו לך את המוח, אדוני היו"ר. וכך, אז כהיום, האיומים לפיטורי שרים אז משמשים שוט מרתיע לסחוט הצבעה ביזיונית מעיקר השרים וחברי הכנסת של הליכוד, והרגשת הציבור היא דה ז'ה וו – ביבי היקר שלנו. כן! סינדרום אימת האובדן של הכסא והשררה תמיד יהיו נשק אפקטיבי של ראש ממשלה בישראל בדרכו לעריצות שלטונית מכופפת זרועות. אדוני היקר, הייתי רוצה בדומה לילד ההולנדי המנסה באצבעו לעצור את השיטפון בסדק המתרחב בסכר קיומו של עם ישראל, להצביע לך על דברים שאני סבור שעליך, כיושב-ראש הפרלמנט במדינה היהודית, לפעול למענם. אמור לנשיא בית המשפט העליון, יהא אשר יהא, שהכנסת ורק הכנסת, היא זו המחוקקת את חוקיה של מדינת ישראל, לטוב ולרע, ובהיותה נבחרת כחוק מדי 4 שנים, ואם חוקיה אינם ראויים, בידי נציגיה הנבחרים של העם הסמכות הבלעדית לתקנם, לבטלם או להחליפם, ולא בדרך האנטי דמוקרטית והאנטי חוקתית שהפכה לנורמה מקובלת על-ידי מי מהשופטים המכהנים בבית המשפט העליון. אמור לנשיא בית המשפט העליון: אדוניֱ ! אל לך להתערב בחקיקה של הכנסת, בין אם בעניינים שהם בתחום סמכותה של הכנסת, קל וחומר בעניינים הנוגעים לחקיקה הנוגעת לסמכויותיו הקונסטיטוציונית של בית המשפט העליון בשבתו על כסאו. ואם ילין נשיא בית המשפט (כדרכו המקובלת היום) ויפעל מאחורי גבה של הכנסת לסיכול כוונותיה - אמור לו: איזה פרלמנט, קונגרס או בית נבחרים בעולם, מרשה לרשות השופטת להתערב בסמכות בלעדית של המחוקקים שהם הנציגים נבחרים של האומה ומקור הסמכות העליונה לקביעת רצונו של העם? ישאל נא אדוני את נשיא הרשות השופטת: על סמך איזה חקיקה של הכנסת, "רגילה" או חוק יסוד אתם מבטלים את חוקינו, אותם חוקים שבגינם נשלחנו על-ידי העם לחוקקם? וגם תשאלנו: מי שמכם להיות מחליטים בשאלות של סמכות שלטונית של ממשלת חוקית שנבחרה כדין על-ידי הפרלמנט? בהן לבטל החלטות חוקיות, כגון ההפרטה של בתי סוהר, דוגמתה קיימת בכל רחבי העולם, פסיקה חסרת סמכות שהממשלה קיבלה בלא ערעור על עצם חוקיותה; כגון התערבות בשאלות תקציביות ועדיפות לאומית בשטחי התיישבות; כגון פסיקות בשאלות של גבולות, טריטוריה וחוק בינלאומי? היחס לשבויי מלחמה, טרוריסטים, פעולות מלחמתיות שהן בגדר סמכויות ממשלתיות ביצועיות בסוגיות של חיים ומוות. שאל את נשיאי בית המשפט העליון לדורותיהם: מהיכן נטלתם לעצמכם זכות המשפטית, שלא לומר מוסרית, להתערב בהחלטות הנוגעות לדרג המבצע בעת מלחמה? בעוד איזו מדינה קיימת נורמה של סיכול החלטות במתחם הביטחון הלאומי בעיתות מלחמה? ובאיזה קונגרס או בית תחתון מתקבלות החלטות דוגמת אלה של בג"ץ, שבגינן נרצחו אזרחינו בשל פסיקות שנועדו למנוע הרס בתי מחבלים המסכנים את תושבי ישראל? שאל את שופטי בג"ץ: מדוע נטלתם מידי הדרג המבצע את הסמכות והאחריות לחיי אזרחי ישראל וחיילי צה"ל, ושוב בלא סמכות ובלא אחריות שלכם לחיים אלה! אל מי יבואו בני המשפחות השכולות, אל המפקד הנאלץ לשלוח את לוחמיו למוות בשל תפיסת העולם מוסרנית הנלוזה שלכם, או אליכם שופטי בג"ץ היושבים שאננים במגדל השן המנוכר שלכם אשר בירושלים? ובשאלה הבוערת מאז חרבו באישור בג"ץ ישובי גוש קטיף וצפון השומרון, שאל: היכן אדוני, נשיא בית המשפט העליון, עומד "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" בסוגיה הבוערת, לא רק של מיגרון ובתי האולפנה בבית אל, אלא בסוגיה שלא הוסדרה מעולם בסמכויות שהכנסת העניקה, אם בכלל, לבית המשפט העליון בשאלת הריסת בתים, גירוש תושביהם, הטלת מומים נפשיים בהם ובבני משפחותיהם, הטלת סנקציות כספיות ומשפטיות אחרות, כל זאת בעת שפסיקות מקובלות בעולם, כמו בישראל, הן שאין מחריבים את עולמם ונחלתם של בני אדם למען עריצות "שלטון החוק", שאתה אדוני מקדש אותו, לא רק בשאלת תום הלב שעומדת למתיישבים, אלא בסוגיות של כבוד האדם וחירותו, בשאלת "המידתיות" וסנקציה המוטלת על האדם שמאחוריו, ובעיקר במצפון המשפטי (אם קיים דבר שכזה בבג"ץ) ובפסיקות קודמות של בתי משפט בישראל, שבהן מאות פסקי דין, בעיקר במגזר הלא יהודי, בגליל, בנגב במשולש, בירושלים וביו"ש לפינוי או להרס בשל פלישה בלתי חוקית לקרקעות, כלל אינן מבוצעים, והפסיקה המקובלת דינה לכל היותר פיצוי כספי או בדרך של מתן קרקע חלופית. ולסיכום אדוני יו"ר הכנסת, המשך ופעל למען חיזוק מעמד הכנסת, והסדרת חוקה שתקבע את סמכויות פסיקותיו של בית המשפט העליון בסוגיות היסוד של קיום מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל.

אדוני, נשיא בית המשפט העליון, מר אשר גרוניס, כבר נאמרו עליך דברים בסוגיית יחסי המחוקק והרשות השופטת, כי הנך דוגל לכאורה בהתערבות מינימאלית של ביהמ"ש העליון בנושאים שהם בתחום אחריותן וסמכותן הישירות של שתי הרשויות הנבחרות, הכנסת והממשלה. והנה אך זה נכנסת לתפקידך כנשיא בית המשפט העליון, לא רק שהפרכת את השמועות (חסרות הבסיס כנראה) באשר להשקפת עולמך המשפטית, אלא שבדומה לרחבעם בן שלמה, החלטת לשדר לנו באותות ובמופתים מסרים הפוכים ומהופכים, כדברי המלך החדש לעמו בעצת מרעיו: אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם; אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים". כך אדוני הנכבד, ובדרך הזו התפלגה הממלכה המאוחדת של בית דוד למלכות ישראל של ירבעם בן נבט בשכם, ולממלכת יהודה של רחבעם בירושלים, ובהמשך, להחלשתה של האומה העברית ולאובדנם של עשרת שבטי ישראל, אסון ממנו לא התאושש העם היהודי עד ימינו אנו - מהחורבן של הבית הראשון, גלות בבל, חורבן בית שני ושואת מרד בר כוכבא, בה נספו בחרב הרומאים ששים ריבוא מבני עמנו. אתה אדוני הנשיא, הולך ומעמיק במעשיך ובפסיקותיך השנויות במחלוקת את הקרע בין המוסד המשפטי העליון, ששמו היה בעבר נישא בפי כל לכבוד וליוקרה, לצדק ולמשפט, בישראל ובעולם, אך בימינו אלה הפך 'בג"ץ' לשם משל ולשנינה ולפחיתות גורפת במעמדו בחברה בישראל. תהליך זה החל לאיטו לאחר ההפיכה האנטי חוקתית של שני קודמיך בתפקיד, והוא תפס תאוצה עם כניסתך לתפקיד ובית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק הפך לצער כולנו סמל לאי צדק מחפיר, לרשעות, לחוסר מידתיות, לאכזריות ולהטיית דין צדק ומשפט המחריפים כלפיו ולא בכדי, את ביקורתו של העם היושב בציון. דומה שאתה וקודמתך בתפקיד עוד מרחיקים לכת בהתערבותו של אהרן ברק בסוגיות השנויות במחלוקות, ובמיוחד בשאלת הזכויות של העם היהודי על ארץ ישראל, גבולות המדינה והריבונות של מדינת ישראל על שטחים שהוכרו במשפט הבינלאומי האותנטי כבית הלאומי של העם היהודי, הן בהסכמי סן רמו 1920 והן בהמשכם, כחלק מהסכמי המנדט שניתן לבריטניה ע"י חבר הלאומים בתום מלה"ע הראשונה להקים את התשתית להקמת מדינת היהודים בארץ ישראל. אין זה סוד ששני קודמיך לתפקיד התעלמו במפגיע מהזכויות הללו של העם היהודי על הארץ, והיו קרובים בגישתם האנטי ציונית לזו של האו"מ ובית המשפט הבינלאומי בהאג בפסיקותיו בכל הקשור לגדר ההפרדה. נקודת השבר של אימון העם בבית המשפט העליון הייתה דחיית העתירה בדבר פסלות חוק ההינתקות, חוק שהיה מנוגד לא רק למהותו המשפטית והמוסרית של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אלא גם ובעיקר בהיותו מוגדר במתחם המשפט הבינלאומי כפשע נגד האנושות וכטיהור אתני של שטחים מאוכלוסיה על בסיס של אידיאולוגיה פוליטית. פשע זה היה גם איוולת גמורה מצדה של מדינת ישראל, שכן היא קיבלה למעשה את הטיעון הערבי שאין הבדל משפטי בין שטחי מדינת ישראל בקווי שביתת הנשק 1949 לשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים, שכן שטחים אלה מעולם לא היו תחת ריבונות חוקית של שום מדינה אחרת אחרי שלטונה של האימפריה העותומאנית שהובסה ב-1918, ושטחיה בא"י נמסרו לבריטניה כנאמן לצורך הקמת בית לאומי לעם היהודי ולא לשום עם אחר. על כן הפרשנות האנטי יהודית והאנטי ציונית של פרקליטות המדינה, שקיבלה כמובן מאליו את החוק הירדני ואת הסדרי קרקעות שנעשו על-ידי ממלכת ירדן ככוח כובש, הן שהיוו את הבסיס לתביעות כנגד ישובים יהודיים בבסיס פסיקותיך השנויות במחלקות בעניין מיגרון ובתי האולפנה בבית אל. אכן יש התולים את המשבר הזה המאיים על שלומה של מדינת ישראל בעמונה כמו בשאר הישובים באידיאולוגיה של הפרקליטות המקבלת כמובן מאליו תביעות בעלות ערביות על שטחים בתוך הישובים היהודיים. אבל פסיקתך אדוני הנשיא, בעניין הריסת שכונה שלימה בישוב בית אל ובחירת שופט ערבי הידוע בדעותיו האנטי ציוניות והאנטי יהודיות כחבר בהרכבים הדנים בנושאי קרקעות של הישובים היהודיים הנ"ל ואחרים מעידה על גישה דווקאית, מתגרה וקנטרנית הבאה לתחושתי מתוך חוסר תום הלב שלך ומתוך רצון לשדר את השקפותיך האידיאולוגיות, ולא לעשות דין צדק ומשפט לשמו. בית המשפט העליון עד אהרן ברק נהג בזהירות, בתבונה ברגישות ובמה שקרוי במידתיות-משפטית ביחס לסוגיות שהן בציפור הנפש של שני העמים הנלחמים מלחמת חורמה על כברת הארץ קטנה שלנו. בית המשפט העליון בראשותך הרחיק לכת בסוגיית הרס ישובים יהודיים ביהודה ושומרון. אין לעניות דעתי אפילו אפילו מראית עין של איזון וצדק בהחלטות שאתה מקבל לטובת ארגוני שמאל הפועלים במימון זר ללא הגבלה תקציבית של מדינות וארגונים העוינים את מדינת ישראל. האם זכור לך, אדוני הנשיא, היכן התייצב בית המשפט העליון בסוגיית העתירות נגד הרס העתיקות של הר הבית ושרידי בית המקדש, כמו בשאלת תפילה של יהודים? גם כאשר משטרת ישראל נדרשת למלא אחרי צווי בג"ץ בהר הבית היא איננה ממלאת אחריהם, ובתשובה הקבועה שהיא נותנת למוסד שאתה עומד בראשו נאמר, כי בשל אפשרות של הפרת הסדר הציבורי (ע"י הערבים) איננו מתירים עליית יהודים או איננו יכולים למנוע את הרס המורשת הארכיאולוגית של הר הבית שהיא לא רק נכס יהודי אלא כלל אנושי. וכאן אשאל את אדוני: האם אתה כנשיא בית המשפט העליון שקלת אפשרות של הפרת סדר במגזר היהודי כתוצאה מהבצוע של ההחלטה להרוס שכונות יהודית שלמות בעמונה, מיגרון, האולפנה בבית אל? האם קיימת מידתיות משפטית ראויה בפסיקה שלך ושל שופטיך, בעת ובנסיבות בהן קיימת סבירות גבוהה שדם יישפך בעת ביצוע ההרס הנורא הזה המתחייב ממנה? האם שקלת אפשרות לאובדן שליטה אפשרית בשל ההרגשה של המתיישבים שאין סופרים אותם ממטר בבית המשפט העליון שאתה נשיאו? האם נסתרת מעיניו של אדוני המציאות שבה פסיקות חלוטות של כל הערכאות המשפטיות כנגד פולשים לאדמה לא להם במגזר הלא יהודי בכל רחבי הארץ אינו מבוצעות, או אם הנן מבוצעות, חוזרים העבריינים ובונים על השטח בהתרסה נגד "שלטון החוק" המפלה בין דם לדם ובין דת לדת? הנה באה המדינה ובקשה ממך למצוא פתרון אחר, מידתי, המקובל לרוב בנסיבות של המחלוקות הלאומיות במדינת ישראל ובשטחים, בדרך של פיצוי, או בקרקע חלופית, ואתה אדוני יכולת לעצור את המפולת ולהיעתר לבקשתה של המדינה, זו שבראשית הדרך אומנם הדרך בקשה באמצעות הפרקליטות להרוס את בתי האולפנה, ואילו אחר כך שקלה שוב את מעשיה ומצאה אותם שגויים, ובשל כל נמלכה בדעתה, התחרטה על כך ובקשה ממך ארכה למציאת פתרון. האם אדוני סבור ששיקול הדעת לדחות את הבקשה, בבחינת ייקוב הדין את ההר, הייתה ראויה ונכונה? האם ההרכב שבחרת בפסיקותיך איננו מעיד כל מטרה שסימנת לך בטרם ישבת על כס המשפט? צר לי אדוני הנכבד שכך פתחת את תקופת כהונתך כנשיא בית המשפט העליון, שבתואנה של "פסק דין חלוט" "ושל כבוד בית המשפט העליון, ושלטון החוק" סירבת לתחנוניה של המדינה – זו שאתה וקודמך נטלתם בלא רשות ממנה ומהגוף המחוקק סמכויות שלא נתנו לכם – כולל הסמכות לבטל חוקים. ואם בביטול חוקים עסקינן, שבמהותן עומדת כבודה של כנסת ישראל המחוקקת אותן, מדוע יגרע חלקה של המדינה בבקשה לבית המשפט העליון שימחל במשהו מכבודו ויכבד את רצון המדינה. הלא סוף סוף כובד משקלה של ההחלטה אחריותה וסמכותה נופלים על כתפיה של המדינה ולא על כסאו של אדוני. ברצוני לומר לאדוני ובכל הכבוד הראוי, שופטים הם בשר ודם ולא ישות אלוהית, גם שופטים טועים והמידה של "והצנע לכת" מן הראוי שתהיה חלק מהתרבות הארגונית של המוסד שבראשו עומד אדוני הנכבד. לסיכום מכתבי אליך, נשיא ביהמ"ש העליון, אל לכם לנצל לרעה את הלקונות התחיקתיות הקיימות במדינת ישראל, ולהימנע מכניסה של בית המשפט העליון אל תוך הואקום הקונסטיטוציוני הזה, שאתה וחבריך אדוני נשאבתם אליו, תוך כדי יישום של אידיאולוגיה שמאל קיצונית ואנטי לאומית שאתם נוהים אחריה. פסיקותיכם אדוני מהוות לעתים פגיעה בכבוד הלאומי הישראלי, באינטרסים הלאומיים, ובחוסנה של החברה היהודית להתמודד עם הסכנות והאיומים המופנים אליה מבית ומחוץ. כך נמצאו פסיקות שעל פניהן מעידות על עזות מצח ועלבון לאזרחי ישראל, בהן פסיקה הנותנת מעמד של תובע פיצויים ממדינת ישראל לטרוריסט שחטף ומכר בכסף את הטייס הישראלי הנעדר עד עצם היום הזה, רון ארד. מהיכן נובעת הזו האיוולת המשפטית הזו, אדוני? ומעבר לשיקולי "צדק" האם קיימת לשופטים בירושלים רגישות כלפי בני עמם? תבונה אישית לשקול את מעשיהם בפרספקטיבת זמן של 20 שנות ההפיכה החוקתית של הפרופסור אהרן ברק? פסיקותיכם אדוני, גם בשאלות כלכליות וחברתיות דומה שהן נגועות בהטיה פוליטית חדה ותמיד לצד שבעיניכם נראה "צד חלש" – מגזר המיעוטים. הטיה זו באה לביטוי בפסיקת קעדן בה חויב ישוב יהודי לקבל כחבר בישוב קהילתי קטן משפחה ערבית שבאה, כמוצהר, למטרה פוליטית ברורה של קביעת עובדות ולא לשם מגורים או שיפור איכות חיים; ולעומת זאת יהודי שבקש לרכוש בית בישוב ערבי נדחה על-ידי בג"ץ בנימוק עלוב של "אפליה מתקנת" לטובת הערבים. ולסיכום מכתבי אליך, אדוני נשיא בית המשפט העליון, מהו המוסר המנחה אותך ומהו ההיגיון העומד בפסק הדין החלוט שקבלת בפרשת בתי האולפנה? האם האפשרות של שפיכות דמים ומהומות בהן חלילה יישפך דמו של חיל, שוטר או מתיישב עדיפה בעיניך על האפשרות אותה דחית מכל וכל של קבלת בקשת המדינה לפתרון אפשרי שלא בדרכי אלימות?

אדוני, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, התנהלותך בפרשת מיגרון ובתי האולפנה מעידה בפעם המי יודע כמה שיש לך שלוש בעיות יסוד: מנהיגות, כשירות, ותפקודיות במצבי לחץ. מנהיגות אדוני, באה לביטוי במצבי משבר בהם אתה נבחן ביכולתך כקברניט להשפיע על תפקודם של האנשים הכפופים לך, לכוון את האירועים המובילים במצבי משבר, ולנווט את דרכך באמצעות תהליכים המאפיינים את הארגון שאתה עומד בראשו – הממשלה והמיניסטריונים הממשליים המרכיבים אותה כסדרה של מערכות פונקציונאליות בודדות המתפקדות כשלם באמצעות משרדך כמתאם של מדיניות הממשלה ויישומה במערכות המדינה כלפי פנים וחוץ. מנהיגותך אדוני נבחנת בקונסטלציה הזו ביכולתך להניע את האנשים, ולהנהיג אותם בדרך שתמנע יריבות וקונפליקטים תוך-ארגוניים ברמה המשבשת את פעולותיה של הממשלה, ובמיוחד את המטה של משרדך המסייע בעבודתך השוטפת כראש ממשלה. האמינות האישית של הקברניט והעמידה שלו על עקרונות מדיניים, משפטיים וציבוריים היא נשמת אפה של המנהיגות, והדרך בה לא רק הכפופים לך אלא גם הציבור בארץ ובעולם רואה אותך. בכל אלה התגלית לעם ישראל כמנהיג השנוי במחלוקת כבר בראשית דרכך בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת. נכנסת אז לתפקיד רוה"מ זמן קצר לאחר טראומת רצח רבין ועמדת בפני ביקורת נוקבת והאשמות חסרות בסיס כמי שתרם כביכול לרצח רבין. נפלת על תקופה שבה מנהיגותך הייתה שנוייה במחלוקת לא רק בקרב יריביך הפוליטיים בפוליטיקה הישראלית אלא גם בקרב הכפופים לך במוסד, במשרד ראש הממשלה ובמיוחד בשב"כ. ממלא-מקום ראש הממשלה מר פרס השאיר לך ירושה קשה בדמות היתר זמני שניתן על-ידי קודמך לווקף של ירושלים והתנועה האיסלאמית בישראל להשתמש באולמות "אורוות שלמה" לצרכיי תפילה באחד החורפים הגשומים שפקדו את העיר. היתר זה שלא לווה במעקב ובפינוי של המתפללים מהמקום הפך בעזרת עבודת ריצוף מטורפת של ערביי ישראל והווקף למסגד "המראוני" שהוא מהגדולים ביותר באזורנו. ראש השב"כ דאז במקום לדואג ולאמת את הוצאת המתפללים מהמקום כפי שהתחייבו לראש הממשלה השתיק, הסתיר וחיפה על הפולשים שקבעו עובדה מוגמרת בהר הבית תוך הפרת הסטאטוס קוו בהר הבית. אתה כראש ממשלה חסר ניסיון לא טרחת ללמוד את מצבו הרעוע ל צה"ל לאחר התקופה הממאירה של הסכמי אוסלו שהורידה אותו לפיגור, הרס ופירוק סד"כ חיוני בזרוע היבשה של צה"ל. לא טרחת אז ללמוד ולהכיר את צה"ל יכולותיו, חולשותיו והדרישות להחזרתו לכשירות מבצעית. יצאת בשיתוף עם ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט לפתיחת מנהרת הכותל, במבצע מדמם, כושל שחשף בצורה אכזרית את צה"ל במערומיו, צה"ל של גנרלים לובשי חליפות מדינאים נוסח אמנון ליפקין שחק ששכח את ייעודו ככוח לוחם. כוח שהותקל והובס על מחבלים בשכם, שומרון, ירושלים, רצועת עזה וחברון. פרשות בראון – חברון, הסכם חברון הן דוגמאות לתפקודך הבעייתי בראשית דרכך כמנהיג. יכולך החלשה בפרשת יחסיך עם ערפאת, כמו במפגשים עם נשיא ארה"ב קלינטון בוואי פלנטיישן הראו חוסר נחישות, אי עמידה על אינטרסים חיוניים של מדינת ישראל, כולל איומי הסרק שלך לנטוש את השיחות אם לא ישוחרר מכלאו המרגל הישראלי יונתן פלארד. יחסיך עם הימין הישראלי היו תמיד נקודת התורפה בתפקודך הפוליטי ובחוסר יכולתך לעמוד ולהגן על המצע המדיני לשמו נבחרת. נזכיר לך כי נבחרת בשנית בראשית 2009 אחרי תקופת שפל מדינית וצבאית קשה שפגעה קשות במדינה כתוצאה מכישלונותיה הקשים של תפיסת ההינתקות החד-צדדית של הממשלה בראשות אריאל שרון ואהוד אולמרט. הציפיות ממך היו ממנהיג שלמד מכישלונותיו הקודמים ובתקווה שהפנים לקחים שצריכים היו לשרתו בכהונה השנייה. והנה באו שני מבחנים ביטחוניים נוספים, קלים ביחס לאתגר הגרעין האירני המאיים על ישראל, בדמות תוצאות ועדת גולדסטון ומשט המרמרה הטורקית במאי 2010. כאן שוב התגלית לא רק במנהיגות בעייתית המתנערת מאחריות ומטילה את תוצאות כישלונותיה על אחרים, אלא בבעיה של כשירות אסטרטגית ומדינאות לקויה כפי שבאו לביטוי בפרשות גולדסטון והמשט. בשתי הפרשות הללו, יצאה מדינת ישראל ובאחריותך הישירה בשן ועין. פרשה זו השפיעה על כושר התמרון של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית בסוגיה הפלשתינית, כמו ביחסים עם טורקיה. בשתי הפרשות לא הבנת חרף כוח האדם המעולה העומד לרשותך במטה לביטחון לאומי ובמשרד ראש הממשלה בקשריך עם הכפופים לך במוסד, השב"כ, כמו ביתר הגורמים במשרד החוץ אמ"ן, והמטה לביטחון לאומי. במערכות היקרות והחשובות הללו אתה אדוני ראש הממשלה מתפקד פונקציונאלית ומנהיגותית בצורה גרועה ואינך משכיל לשלב את המידע האופטימאלי המצוי במערכות הללו בדרך שתאפשר לך לקבל החלטות מושכלות ברמת הביטחון הלאומי על כל היבטיו. בפרשת גולדסטון לא השכלת להבין את הסיכונים הנובעים למעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית, וכתוצאה לכך לא נערכת הסברתית, מדינית, וביטחונית כדי להתמודד עם התוצאות. פרשת המשט מעידה עוד יותר על כשירות מדינאית וביטחונית לקויים ביותר, הן בהיערכות של משרד ראש הממשלה על כל אגפיו ומוסדותיו, במקביל להיערכות כושלת של משרד הביטחון, שר הביטחון וצה"ל למשט הטורקי. שוב יצאה ישראל בשן ועין מהפרשה כשלצידך שותף שר הביטחון אהו ברק לכישלון המנהיגותי והכשירותי-תפקודי שלך בפרשה זו. דומה ששניכם גם יחד מסתמכים יותר על עיקרון הטפלון ביחסיכם עם התקשורת וביחסי הציבור שלכם עם אזרחי מדינת ישראל. עם התקשורת אתה מקיים יחסים סימביוטיים של אהבה-שנאה ושיתוף אינטרסים על חשבון עקרונות מדיניים, ואמינות כלפי בוחריך הנאמנים מהימין שאינם מבינים את יחסיך הפתלתלים עמם ופרשות נאום בר-אילן, יחסיך עם בית המשפט העליון, מערכת המשפט והמתנחלים. אין זה סוד שאי עמידה בתנאי לחץ, כפי שמיוחסת לך בדעת הקהל הישראלית ובתקשורת, השפיעה ומשפיעה עליך אדוני ראש הממשלה בכל מעשי ידיך, ובהתנהלותך בכל שלבי הקריירה הפוליטית הארוכה שלך מערב בחירתך כמועמד הליכוד לראשות הממשלה ועד ימים אלה בפרשת החקיקה אותה מנסים לקדם בכנסת כדי לרסן חוקתית ולהסדיר את הפוטש המתמשך של בית המשפט העליון במערכת החוק של מדינת ישראל. לא רק אנשים מהימין הם המבקרים הגדולים של מוסד זה, אלא דמויות מפתח במשפט הישראלי, כשר המשפטים הקודם הפרופסור דניאל פרידמן והנוכחי יעקב נאמן, וכן משפטנים רבים אנשי רוח ואנשי תקשורת. כראש ממשלה אתה נושא לא רק באחריות אלא ביכולת ובסמכות לשנות באמצעות הצעות חוק ממשלתיות את פניה של מדינת ישראל. אלא שאתה מסכל סיכול ממוקד כל יוזמה המתחייבת מהצורך להסדיר את המימון הכספי שמדינות זרות מעניקות לארגוני שמאל קיצוניים שוחרי רעתה של המדינה מקבלים בניגוד לפרוטוקול של יחסי חוץ הנמנע מהתערבות בעניינים פנימיים של מדינה ריבונית. היה לך נוח, אדוני ראש הממשלה להצטייר בעיני התקשורת, הפרקליטות ובית המשפט העליון "כמגן" של מערכת המשפט והפרקליטות, חרף הידיעה שמערכות אלה מסואבות ומוטות לאידיאולוגיה שמאלנית קיצונית. כך גם סיכלת סיכול ממוקד בהצעת חוק של שר המשפטים להסדרת החקיקה בעניין פסילת חוקי הכנסת בידי בג"ץ – פעולה שהיא בלתי חוקית בעליל שדגל שחור של פוטש ופיראטיות מתנוסס מעליה. פרשת האולפנה אדוני ראש הממשלה, הכניסה אותך ללחץ ולדחק מפני איומי פרישה של ישראל ביתנו, ש"ס והמפד"ל מממשלתך. הבטחת למתיישבים בבית אל כי כל רע לא יאונה להם וכי יימצא פתרון באמצעות בני בגין למיגרון ולבתי האולפנה. שוב ראינוך בחולשתך המנהיגותית, הכשירותית-מדינאית-אסטרטגית והתפקודית שלך כראש ממשלה כושל, השולף בצר לו פתרונות של הרשלה מאוסטרופולי בתקווה שאלה יחלצוהו מהמצר אליו נקלע. איזו יצירתיות נלעגת הצגת לבוחריך מר נתניהו בהצעתך ההזויה "לנסר" ולהעביר בתים תלת קומתיים לשטחי המחנה הצבאי בבית אל. שוב סירבת מר נתניהו להתמודד עם גחמותיו האנטי מוסריות והפסבדו-משפטיות של בית המשפט העליון, וברחת כחברך לסיירת ושר הביטחון שלך, משדה הקרב המשפטי כשאתה מפקיר את הנאמנים בבוחריך משיסה ליחידות היס"מ של המשטרה, מג"ב וחיילי צה"ל שיידרשו בפקודתך לערוך גירוש ומיני-הינתקות אכזרית שעמונה תראה אולי כטיול בוקר של תלמידות האולפנה. יותר ויותר אני מאמין לראשי המערכת הביטחונית, דגן, דיסקין ואשכנזי שתפקודך בשאלה האירנית כמו בסוגייה של הרס בתי האולפנה מעיד על זחיחות דעת, קלות ראש, חוסר ירידה לפרטים, והטלת אחריות לכפופים בלא לגבותם בעת משבר תוך התחמקות מאחריות אישית, מיניסטריאלית ואידיאולוגית. דומה שרעיונותיך, אדוני ראש הממשלה בספרך "מקום תחת השמש" הנם בגדר מילים ריקות מתוכן ומאמונה אמיתית בדיוק כמו חלקת לשונך הרהוטה בעברית ובאנגלית המדברת אלינו מהפה אל החוץ.