יעקב איציקוביץ, זה בשבילך

אחרי שהסכם אוסלו נחתם הסופר הדעתן שמע בדמיונו פעמי משיח. אלה היו ימים שהתקשורת עזרה לפרס להפיץ את בשורת ה"מזרח התיכון החדש", קטני האמונה שהזהירו מה"פרטנר", כונו "אנשי האתמול", וסוכני אשליית אוסלו הגדירו את הרוגי הטרור במילים "קורבנות השלום", שזה במילים פשוטות - קורבנכם, לא היה לשווא. ההתפעמות דחקה בו לשתף אותנו בתחושותיו: "אני לא אוהב את העניין של הפרדה" הוא אמר, "אנחנו והפלשתינים יכולים לעבוד יחד יפה מאוד... יש לנו הרבה דמיון, לנו ולהם, בינינו ובינם, הרבה מאוד מטרות משותפות, אמביציה דומה... אפילו חוש הומור דומה, אני חושב שאנחנו יכולים לעבוד יחד זה עם זה אחרי תקופה מסוימת של הגלדה". בקיצור, "אנחנו בתחילתו של נס". גרוסמן הוא אב שכול...

ואם גרוסמן נפעם, הרי שעמיתו, הסופר עמוס עוז, היה דווקא מציאותי. לאילנה דיין הוא אמר: "בין אוסלו לקמפ-דייוויד היו שורות של מעשי טרור נוראים חד-צדדיים. אני לא אשכח לפלשתינים את התקופה שאחרי רצח רבין, כשפרס כראש ממשלה החזיר כל שבוע עיר. תיק, תיק, תיק... בית-לחם, ג'נין, שכם, טול כרם. וכל שבוע התפוצץ כאן אוטובוס עם 40-30 הרוגים". מילים כדורבנות. הבעיה עם המסקנה: היה צריך לומר - מאחר שכך, אני לא מאמין להם. הסירוב של הפלשתינים לשבת למו"מ מדיני, למרות כל מה שקיבלו - היה צריך לחזק את התחושה שהם רימו. הפחד של עוז להיות צודק, גורם לו להעדיף את עדר הטועים. הצודקים כנראה לא נחמדים מספיק...

בחרתי להעלות סרטון ישן (בחירות 81') שבו יהושע מביע את סלידתו ממועמד המערך לראשות הממשלה, שמעון פרס, רק משום שנתפש בעיניו כמי שמחזר אחרי המצביעים מעדות המזרח. "אספסוף", הוא כינה את אלה שדודו טופז כינה "צ'חצ'חים". הסופר המטיף העדיף פחות מנדטים - ובלבד שמנהיג האדומים עם הדם הכחול לא יתחנף לכחולים עם הדם האדום. למרות שהארכיון מלא שטויות שאמר יהושע בנושא המדיני, העדפתי להעלות את הסרטון הזה, רק משום שתחושת ההתנשאות של האדומים לא פגה. לשיפוטכם...