מה הבעיה עם הרפורמים?

יש חרדים, חרדים-ספרדים, ליטאים, חסידים, יש סרוגים, יש מסורתיים, וכולם-כולם יהודים בני ישראל. אז מה הבעיה עם הרפורמים? למה זה כל-כך מפריע ליהדות האורתודוקסית? למה זה מפריע לי? אז הם נוסעים באוטו לבית הכנסת בשבת, הם מוכנים לחתן יהודי שלא רוצה לחיות בחטא עם גויה (!) בטקס כאילו-"דתי". הם מעלים בנות לתורה. הן, הנשים, משמשות כרבאיי, וגם מתעטפות בטלית. הם מקלים בכל מקום שאפשר. העיקר שיהיה נוח וקל. לכאורה – כמה יפה ונאור! כמה מתקדם (רפורמה, לא?). אז יותר טוב שלא יבואו בכלל לבית הכנסת? יותר טוב שלא יקיימו בכלל מצוות? יותר טוב שיהיו חילוניים? האמת היא שכן! מוטב חילוני טהור מדתי טמא. מוטב חילוני שעדיין לא קיים מצוות, כי יש סיכוי שיישאר בעם היהודי, הוא וילדיו, ממי שנעשה רפורמי ומכאן הדרך להתבוללות קלה וחלקה חס ושלום. "מועדון חברים רעיוני" "הדת אינה אלא עבודת אלהים, כאשר עבודה זו היא הערך היחיד, בין אם מוצאת חן היא בעיני האדם ובין אן לאו – כשם שהגנת המולדת נחשבת בעיני הפטריוט כערך עליון, בין אם נוחה היא לאדם ובין אם לאו. הרפורמה, לעומת זאת, אינה אלא אחת מצורות עבודת האדם. מילוי חובה אין לה ולא כלום עם סיפוק: סיפוק והנאה – אפילו מדובר בהנאה רוחנית או אינטלקטואלית – אינם קשורים כלל למילוי חובה. הפיכת הדת לאמצעי לסיפוק האדם גורמת לכך שהאדם עומד במרכז והכול נמדד על פיו, כפי שעשה האתיאיסט פרותגורס. הדת טומנת בחובה, מעצם הגדרתה, את שלילת דרישתו של האדם – שנברא אך בצלם אלהים – לסיפוק והגשמת שאיפותיו, רצונותיו ומטרותיו. אם הדת תיהפך מכשיר לסיפוק צרכיו של האדם ותותאם למאוויו השונים – כי אז מה ההבדל בין בית הכנסת ובית הקולנוע?" – על-פי פרופ' ישעיהו ליבוביץ, "מדוע הרפורמים אינם דתיים?". והגדיר זאת יפה אדם ברוך ז"ל בכותבו: "אין זה מדויק לשונית ומילונית להתייחס לרפורמים כאל תנועה דתית, ונכון להתייחס אליהם כאל סוג של 'מועדון חברים רעיוני'" ("בתום לב", עמ' 77). בעצם, מין מועדון תרבות. בסדר. לפחות לא לעוות מושגים. לא להטעות יהודים כשרים.